מנחה של שבת

תפילת מנחה של שבת היא התפילה השלישית ביום זה לאחר שחרית ומוסף. תפילה זו מתאפיינת בתוספות ייחודיות לשבת. בכל יום, זמן מנחה נחשב לזמן דין לעומת זאת בשבת זהו זמן "רעווא דכל רעווין" (רצון כל הרצונות) והתגלות עליונה ביותר, ובשל כך יש בו אוירת נחת, שלווה ומנוחה. התפילה נפתחת כבימות החול באמירת קרבנות וב'אשרי יושבי ביתך' (מזמור קמה), ומוסיפים "ובא לציון גואל", המזכיר את הברית עם האל וקבלת התורה, ומבקשים ש"הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ" כהכנה לקריאת התורה. מנהג עתיק לומר כאן לפני הוצאת ספר תורה את הפסוק "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן", המזכיר את עת הרצון, ובמסורות הספרדיות הוא נאמר פעמיים.

הקריאה בתורה בתפילה היא מתקנתו של עזרא הסופר, ומטרתה שגם אלו העסוקים במלאכה בימות השבוע ואינם פנויים לבוא לבית הכנסת ישמעו את תחילת הקריאה של שבת הבאה. מוציאים את ספר התורה לפי הנוסח הרגיל, וקוראים את הקריאה הראשונה של פרשת השבוע הבאה. לאחר הקריאה ולפני הכנסת ספר התורה נאמרת בחלק מהמסורות תפילת השכבה לקרובים שיום השנה שלהם חל באותו השבוע. לחר החזרת ספר התורה הש"ץ אומר חצי קדיש ומתחילים בתפילת עמידה בלחש ובחזרת הש"ץ. תפילת העמידה מורכבת משבע ברכות. שלוש הראשונות ושלוש האחרונות זהות לאלו של ימות החול. הברכה, האמצעית - השביעית - "קדושת היום", מיוחדת לשבת. היא נפתחת בפיוט עתיק המשתנה בכל תפילה. כל אחת מברכות "קדושת היום" בארבע תפילות השבת מתייחסת לפן אחר של השבת. בתפילת מנחה הגאולה נמצאת במרכז: אלו הם פניה של השבת האידיאלית שלעתיד לבוא, שבת מנוחה לכל העולם ובכל העולמות. לאחר חזרת הש"ץ אומרים שלושה פסוקים מספר תהילים הנפתחים במילה צדקתך. מנהג זה מוזכר כבר בסידור רב עמרם גאון (סורא, בבל, המאה ה־9), משום שבשעה זו, על פי המסורת, נפטרו שלוש דמויות חשובות: משה, יוסף ודוד. ופסוקים אלו מביעים את צידוק הדין והאמונה בצדק האלוהי. טעם נוסף הוא שבפסוקים אלו מופיעים עיקרי האמונה: מציאות ה', תורה מן השמיים ושכר ועונש. אין אומרים "צדקתך" כאשר חלה שבת ביום של שמחה שהייתה דוחה אמירת תחנון ביום חול. לאחר מכן אומר שליח הציבור קדיש תתקבל (קדיש שלם). התימנים ורוב הספרדים אומרים לאחר מכן את מזמור קיא בתהלים "הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב", ולאחריו קדיש יהא שלמא. יש קהילות ספרדיות שבמקום מזמור קיא אומרות כל שבת מזמור אחר מספר תהלים. לאחר מכן אומרים הספרדים והאשכנזים את תפילת עלינו לשבח (בנוסח הבלדי אצל יהודי תימן ובנוסח האיטליאני, אין אומרים "עלינו לשבח"). האשכנזים והמרוקאים מוסיפים לאחריה קדיש יתום, ובזה מסתיימת התפילה. לאחר התפילה ובהמשך למנהג מימי המשנה והתלמוד להתכנסות ללימוד תורהבזמן זה, נוהגים בכל קהילות ישראל לומר או ללמוד מזמורי תהלים, ובחלק מהשנה בכל שבת פרק אחד מפרקי אבות.

למבוא לתפילת מנחה