• אֲנִי הַדָּל – הדובר, המשורר. • וְעֻזִּי עִיר וּמִגְדָּל – האל משול כמבצר מבטחים בעת דלותי, ככתוב (משלי יח, ה): 'מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה''. • וּמִבְטַחִי וְחֶשְׁקִי שֵׁם ה' – אני בוטח בקב"ה ונכסף אליו. • לְחֵן שַׁדַּי אֲנִי נִכְסָף בְּלִי דַּי בְּאַהְבָתִי וְשֵׂכֶל רַעֲיוֹנָי – כיסופי ממלאים את שכלי ומחשבותי. • שְׁבִיב נוּרָא דְּמַלְכָּא אִתְקְטִירָא בְּסוֹד לִבִּי לְהָסִיר אֶת יְגוֹנָי – גֵּץ מאִשו של הקב"ה נקשר בלבי ומפיג את צערי. • הֲדַסָּה – כינוי לשכינה. • הַמְּכַסָּה עֲלֵי רֹאשִׁי בְּשָׁעַת הֶגְיוֹנָי –חופפת עלי בעת שאני עוסק בתורה. מקור הדברים במסכת אבות ג, ו: 'עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם... ומנין אפילו אחד, שנאמר בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'. • זְכוּת עוֹרֵר – זכור את זכויותי. • יְדִיד – כינוי לאל. • עַל דַּל מְשׁוֹרֵר – המשורר הדל. • בְּשִׁיר חָדָשׁ לְשַׂמַּח הֲמוֹנָי – המחבר שיר המשמח לב אנשים. • יְבִיאוּנִי בְּחֵן חַסְדֵי ה' לְהַר קָדְשׁוֹ – בחסדי ה' אזכה לעלות לבית המקדש, על יסוד הפסוק בתהלים מג, ג: 'שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ'. • בְּיוֹם בּוֹא רֹאשׁ גְּאוֹנָי – הוא מלך המשיח. • מְחַכֶּה קוֹל תְּרוּעָה יוֹם יְשׁוּעָה – יום הגאולה שבו ייתקע בשופר, על יסוד הנאמר בישעיהו כז, יג: 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם'. • וְשִׁבְטֵי יָהּ וְדִגְלֵיהֶם לְפָנָי – כינוי לכלל עם ישראל, על פי סידור השבטים בספר במדבר (כגון ב, ב: 'אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'). • שְׁאוֹן גַּלֵּי זְמָן אֶשְׁכַּח בְּתֵימָן – מי יתן ואשכח את שאון גלי הזמן בתימן. שאון הגלים הוא ביטוי לצרות הגלות, על דרך הפסוק בתהלים סה, ח: 'מַשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן יַמִּים שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם וַהֲמוֹן לְאֻמִּים'. • וְדוֹד נֶאְמָן יְכַסֶּה כָּל עֲווֹנָי – הקב"ה יסלח על כל פשעי. כיסוי העוונות הוא הסליחה עליהם, על דרך הפסוק במשלי י, יב: 'וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה'. • תְּנִי הַלֵּל יְחִידָתִי חֲצוֹת לֵיל – מבוסס על הפסוק בתהלים קיט, סב: 'חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ'. 'יחידה' הוא כינוי לנשמה, על דרך הפסוק בתהלים כב, כא: 'הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי'. • לְצוּר גּוֹלֵל לְאוֹר לִבִּי וְעֵינָי – הקב"ה הוא היוצר את לבי ואת עיני, מחייה ומאיר אותם. הצירוף 'גולל אור' שאול מברכת קריאת שמע של ערבית: 'בורא יומם ולילה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור', והמשורר הסב את הדברים מאור היום לאור העיניים והלב. • וְשָׂם דַּעַת וְהַשְׂכֵּל בְּפִי רַחְשִׁי וְגַם שֵׁמַע בְּאָזְנָי – הקב"ה חונן לאדם דעת, שם את יכולת הדיבור בפיו ואת כושר השמיעה באוזניו. הרעיון מצוי בפסוק בשמות ד, יא: 'מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה''. • וְעַל חֶבְרַת זְקֵנָי – תלמידי החכמים שבדור, המובילים אחריהם את שאר העם.
|