• אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד – הפייטן מעוניין לצאת למסע בעקבות אלהיו ('דוֹד' – כינוי לאהוב במגילת שיר השירים) כציפור נודדת. מיוסד על תהלים (נה, ז-ח): וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. הדימוי לבעל-כנף בכלל וליונה בפרט רווח מאוד במסורת הפיוט, ונפוץ למשל בפיוטי ר' יהודה הלוי. נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה – אהבתי אליו בוערת בלבי, והיא כנשק נגדי. יְדִיד - 'ידיד' הוא כינוי מדרשי לקדוש ברוך הוא, ראו למשל מסכת אבות דרבי נתן (נוסחא ב, פרק מג): "הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר 'אשירה נא לידידי' (ישעיהו ה:א)". אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי – אחפש את הדרך בה הלך ממני ואלך בה למצאו. 'אָרַח' מלשון אורַח, דרך (ראו למשל תהלים קמב, ד). בטור משובץ קטע מפסוק בזכריה (ח, כא): ...נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי. יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים – הטור מתכתב בגלוי עם שיר השירים (ה, ו-ז): ...בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי – ברוח דברי משורר התהלים (קא, ב): אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי... יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי – אני מחכה ומייחל לכך שהקב"ה ירחם עלי ויקשט אותי שוב בתכשיטי; רומז לקיבוץ הגלויות המובטח בנבואת ישעיהו (מט, יח): שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה. חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים – גלה, אלוהי, את כוחך הגדול, וקבץ גלויות ישראל לארצם. מיוסד על ישעיהו (נב, י): חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ. גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם – גלה אימתי תבוא הגאולה, והתנהל בגאון בעולמך. קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה – מכאן ואילך פניית הקב"ה במענה לכלתו, כנסת ישראל; לחילופין אפשר שמדובר בפניית הפייטן אליה, בהיותו מתווך בין האוהבים. אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא – עוד מעט קט המשיח בא. הצירוף 'אֲחוֹתִי רַעְיָתִי' מקורו בשיר השירים (ה, ב). גַּם מִפָּז נִבְחָרָה - האהובה יקרה גם מזהב. צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת – מיוסד על ירמיהו (לא, ג): עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים – מיוסד על נבואת ירמיהו (ב, ב): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים – אבנה מחדש את בית המקדש באבנים יקרות; ביטוי שאול מנבואת ישעיהו (נד, יא): עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים – הגאולה עומדת אחר כתלנו, ועוד מעט קט והמשיח יופיע. 'קוֹל דּוֹדִי' רומז לאהוב עצמו, הקב"ה אך גם למשיח, על פי המדרש (ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, ב:ח); הטור כולו מיוסד על שיר השירים (ב, ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים – קומו, ישראל, והיענו לגאולתכם; הגיע זמן החירות.
|