• עִיר עָז לָנוּ – כינוי לירושלים, העיר שהיא מבטחנו ומבצרנו. מיוסד על ישעיהו (כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. הפסוק ישוב ויופיע בהמשך הפיוט. • קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ – כינוי לירושלים, העיר אליה עולים לרגל במועדים. על פי ישעיהו (לג, כ): חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם... • רוֹכֵב שָׁמַיִם – ואז אפשר לפרש - בך חי כביכול האל, המכונה רוֹכֵב שָׁמַיִם, על פי דברים (לג, כו): אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים. אולי יש לנקד כֹּחִי, אבל אז ההקשר קצת פחות ברור. ואולי כאמור, המילה עצמה משובשת. • בָּךְ כָּל מַחֲמַדֵּנוּ – בך, ירושלים, מקום המקדש, כמתואר בישעיהו (סד, י): בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה. • יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל – חֵל הוא מבצר או חומה חיצונית. הקב"ה ישמור עליך, ויהפוך אותך למבצר מוגן. מבוסס על הפסוק מישעיהו שהוזכר לעיל (כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. • צוּר מָעֻזֵּךְ – כינוי לקדוש ברוך, האל שהוא מגן ומבצר לחוסים בו. על פי ישעיהו (יז, י): כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ... • נוֹצְרֵךְ לִרְגָעִים – תיאור יחסו של הקב"ה לירושלים, יחס של שמירה והגנה. המילה לרגעים במשמעות של – כל רגע ורגע, על פי המקור המקראי (ישעיהו כז, ג): אֲנִי ה' נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה. • קִרְיַת חָנָה דָּוִד אֲרִיאֵל – כינויים לירושלים. הראשון מדגיש את היותה בירת מלכות דוד, והשני מדגיש את היותה מקום המקדש. מבוסס על ישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ. • שְׁבִי בֶּטַח מִפַּחַד לְבָאִים – היי רגועה ושקטה, עוד תזכי לשלווה, ואל תפחדי מן האריות, האויבים, הצרים עליך. • עִיר וָאֵם – כינוי לעיר גדולה וחשובה, ירושלים בשיר זה. הביטוי לקוח משמואל ב כ, יט. • כְּלִילַת יֹפִי – כינוי לירושלים שכולה יפה, על פי האמור ביחזקאל (כז, ג) ובאיכה (ב, טו). • רַבָּתִי עָם – שיש בה עם רב, המון אנשים. כך מכונה ירושלים בפתיחתה של מגילת איכה המקוננת על חורבנה: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה... • שְׁבִי בְּנָוֵךְ – נווך עשוי להתפרש בכמה משמעויות – יופייך, שלוותך, משכנך. • דָּלִיּוֹת – ענפים.
|