בין תבינו לקנות בינה האזינו

• בִּין תָּבִינוּ לִקְנוֹת בִּינָה הַאֲזִינוּ - הקשיבו לדברי, וקנו חכמה ודעת, כך מבקש הפייטן מקהל מאזיניו. הלשון מרמזת לפסוק מתהלים (צד, ח): בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ.
• לִקְנוֹת חָכְמָה תְּחַיֶּה בַּעֲלָהּ - כדאי וראוי לרכוש חכמה, שכן החכמה מעניקה חיים לאוחזים בה, ככתוב בקהלת (ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
• בְּכֹל קִנְיַנְכֶם בִּינָה תִּקְנוּ - את כל המשאבים עליכם להשקיע ברכישת חכמה דווקא. השורה מיוסדת על האמור במשלי (ד, ה-ז): קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה.
• לֹא תִּקְנוּ יוֹפִי זִיו זָהָב כִּי הַזָּהָב נְפָשׁוֹת יִלְהַב - אל לכם לרדוף אחר קניינים חומריים שונים, כגון הזהב הזוהר, משום שהזהב רק מושך אחריו את הלב לחיי תאווה. מכאן ואילך פותח כל בית בנוסח הקבוע: "בְּכֹל קִנְיַנְכֶם בִּינָה תִּקְנוּ / לֹא תִּקְנוּ...", ולאחר מכן פירוט של דבר-מה חומרי כלשהו, ונימוק להימנעות ממנו; לבסוף, כל מחרוזת חוזרת על מסקנות המחרוזות שלפניה. סדר ההישגים החומריים האסורים מבוסס על רשימת התרומות שנדרשו למלאכת המשכן, ככתוב בשמות (כה, ב-ד) ...מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי... זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.
• לֹא תִּקְנוּ שַׂפְרִירוּת כֶּסֶף כִּי הַכֶּסֶף יוֹסִיף כֹּסֶף - אל תקנו את הכסף, הנצבר והולך, משום שהוא רק מגביר את תשוקת ההתעשרות. שַׂפְרִירוּת מלשון ספירה, או לחילופין, אפשר גם לפרש במשמעות של שי"ן ימנית - שַׁפְרִירוּת - מלשון שפיר, יפה.
• לֹא תִּקְנוּ רֹב דּוּד נְחוֹשֶׁת כִּי הַנְחוֹשֶׁת לַבּוֹשֶׁת - אל תתפתו לקנות נחושת מלוא החבית, משום שגם היא סופה לבייש ולא לרומם.
• לֹא תִּקְנוּ אֵזוֹר תְּכֵלֶת כִּי הַתְּכֵלֶת לִתְכֶלֶת - אל תקנו חגורה מאריג התכלת היקר, משום שסופו להתכלות כדרך כל אריג אחר.
• לֹא תִּקְנוּ לְבוּשׁ אַרְגָּמָן כִּי אַרְגָּמָן הוּא פַּח נִטְמָן - גם בגד עשוי ארגמן (אריג יקר מאוד) אל תקנו, שאף הוא טומן לכם מוקש.
• לֹא תִּקְנוּ בִּגְדֵי תּוֹלַעַת כִּי סוֹף תּוֹלַעַת תּוֹלַעַת - אף בגדי התולעת, אריג יקר בצבע אדום, סופם לכליון, להיאכל ע"י תולעים.
• לֹא תִּקְנוּ רְפִידַת שָׁנִי כִּי הַשָּׁנִי עָשִׁיר יַעֲנִי - אל תקנו בגד עשוי שני (אף הוא בד יקר), משום שגם הוא רק יפתה אתכם לקנות עוד ועוד, ויהפוך אתכם מעשירים לעניים.
• לֹא תִּקְנוּ מַעֲטִיפוֹת שֵׁשׁ כִּי אֱלֹהֵיכֶם שׂוֹנֵא שֵׁשׁ - אל תקנו בגדים מבד השש, השנוא על הקב"ה; הטור בנוי על משחק מלים מתוחכם על בסיס האמור במשלי (ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ. בעוד המילה שש בפסוק מציינת את מניין הדברים השנואים על האל, הרי שבפיוט הופכת המילה לאריג השש כאילו האל שונא את הבד היקר כשלעצמו.
• לֹא תִּקְנוּ שִׂמְלוֹת עִזִּים כִּי סוֹף בִּגְדֵי עִזִּים נִבְזִים - אל תרכשו בגדים מעורות עזים, משום שסופם לכלות, או, להלביש בני אדם שפלים.
• לֹא תִּקְנוּ הַדְרַת מִשְׁכָּנוֹת כִּי מִשְׁכָּנוֹת מְמַסְכְּנוֹת - אל תתפתו לקנות דירות מפוארות, המרוששות את בעליהן. חתימת השיר ב'הַדְרַת מִשְׁכָּנוֹת' חורגת, לכאורה, מרצף החומרים שנזכרו בפסוק שבו פתחנו את פירוש השיר, אלא אם נראה אותה כרמז, על דרך הניגוד, למשכן עצמו: רק משכן האל ראוי שיהיה הדור, מלא בכל טוב.