مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
אם אשכחך / מתוך תהלים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי |
|
פסוקים מתוך מזמור תהלים קלז ("עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל"), אותם נוהגים לשיר בחתונות ובהזדמנויות נוספות. במקורם, משולבים הפסוקים במזמור שרוח של עצב שורה עליו, מתחילתו ועד סופו: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן; עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה – שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן! אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר?" (שם, פסוקים א-ד). משורר התהלים תוהה בשם עמו – וכי יכולים אנו לשיר את שירת הקודש כאן, בגלות, במענה לפקודת שובינו? הרי לא תהא זו אלא בגידה בירושלים ובזכרונה הטרי עדיין. אם יש דבר-מה המנחם אותו בעצבונו, הרי זו ירושלים, והוא נשבע לזכור אותה תמיד: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". והנה בדורנו ירושלים שוב אינה חרבה כשהיתה – גם אם בית המקדש איננו – ופסוקי השבועה נאמרים דווקא כדי לאזן את השמחה היתרה, ולא כדי להתעודד מתוך העצב העמוק. אם בעבר זכרון ירושלים, ואפילו בחורבנה, שימש מקור לנחמה, הרי שהיום זכרון ירושלים מכניס איזה כובד-ראש בקרב החוגגים העולצים. ועם זאת, תמורות העתים אינן יכולות לשבועה היסודית עליה עומדים פסוקי תהלים: כאז כן היום, השרים עדיין חשים בעוצמה רבה קשר לירושלים; עבורם אין מדובר רק בקשר המתקיים במרחביה הערטילאיים של הנפש המשתוקקת, אלא גם בגוף הממשי, הקונקרטי, המוחש: "תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי – אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי". |
| • אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי – לשון שבועה בלשון נוכחת אל ירושלים, שהיו נשבעים עולי ציון בבבל: הריני נשבע שלא אשכחך – ירושלים – והריני מקבל עלי קללה שאם אשכחך, יינטל מיד ימיני כוחה ולא תוכל לעשות כל שהיא רגילה לעשות. 'תִּשְׁכַּח' – לשון קצרה: תשכח את פעולותיה. • תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי – הריני נשבע שאזכרך בדיבורי והריני מקבל עלי קללה שאם לא אזכרך, תיצמד לשוני אל חכי ולא אוכל לדבר. • אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי – הריני נשבע שבתחילת כל שמחה שאערוך, אזכור את ירושלים, ואם לא, יבואו עלי הקללות האמורות לעיל. |
| عنوان |
אם אשכחך |
|---|---|
| دورة العام |
יום ירושלים;תשעה באב |
| دورة الحياة |
חתונה |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
