• מַה טוֹב דּוֹדֵךְ רַעְיָה יָפָה אַתְּ כַּלָּה – מה נעימה אהבתך, רעייתי, ומה יפה את כלתי; פרפראזה על שיר השירים (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים, וכן (שם, ו, ד): יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. שלוש המחרוזות הראשונות מנוסחות כפניית הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, בהתבסס בעיקר על הפרשנות האלגורית למגילת שיר השירים. • עַל כֵּן חָשַׁקְתִּי בָךְ כַּלָּה כְלוּלָה – מחמת יופייך ואהבתך אני חפץ בך, שכלילת יופי את. • קוּמִי נָא בוֹאִי אֶל חֶדֶר מְעֻלָּה – בואי איתי אל החדר הפנימי. הפייטן כורך יחדיו כמה פסוקים משיר השירים – למשל (ב, י): עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, וכן שם (א, ד): מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו... • רֹנִּי וְשִׂמְחִי בוֹ שִׂמְחָה כְּפוּלָה – הוסיפי בו שמחה על שמחתך; על פי זכריה (ב, יד): רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה'. • שָׁדַיִךְ דָּמוּ לִי כִּשְׁנֵי עֳפָרִים – הדובר (המשול לקדוש ברוך הוא) מתייחס ליפי רעייתו (המשולה לכנסת ישראל) בפירוט רב, במחרוזת זו ובבאה אחריה, והכל בהתאם לדימויים המופיעים כבר בשיר השירים, ככתוב שם (ד, ה): שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. • שַׂעְרֵךְ כְּמוֹ עֵדֶר עִזִּים סְדוּרִים – בהמשך לאמור בטור הקודם, על פי הכתוב שם (ד, א): הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. • צַוָארֵךְ כְּמוֹ מִגְדָּלִים הֲדוּרִים – צוארך נאה כמגדל מפואר; על פי הכתוב שם (ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. • דַּלַּת רֹאשֵׁךְ כְּמוֹ אַרְגָּמָן כֻּלָּהּ – אפילו קצה שערותייך משולים לי כאריג יקר ויפהפה; על פי האמור שם (ז, ו): רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים (פירוש 'דַּלַּת' כקצה השיער מבוסס על פרשנות ר' אברהם אבן-עזרא לפסוק זה). • הִנָּךְ יָפָה רַעְיָה עֵינֵךְ עֵין יוֹנִים – יפה את רעייתי, עינייך כעיניהם היפות של היונים; שיבוץ משיר השירים (א, טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. • שִׂפְתוֹתַיִךְ הֵמָּה כְמוֹ חוּט שָׁנִים – שפתייך יפות ואדומות כחוט השני, שהוא אריג אדום ויקר. ככתוב שם (ד, ג): כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. השימוש בלשון רבים מיוסד על פסוק שנאמר בהקשר אחר לגמרי, בנבואת ישעיהו (א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. • שְׁלָחַיִךְ תַּמָּה פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים – אפילו האזורים היבשים שבך ('שְׁלָחַיִךְ' – מלשון 'שדה שלחין', הזקוק להשקיה בידי אדם), רעננים כפרדס של רימונים. מיוסד על שיר השירים (ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים (וראו פירוש רש"י לפסוק זה). • קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר גְּדוֹלָה – את גבוהה והדורה כעץ התמר. על פי הכתוב שם (ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר... • הַלֵּוִי לָךְ יָשִׁיר שִׁיר מִן הַשִׁירִים – לקראת חתימת הפייטן פונה הדובר לכנסת ישראל בשם עצמו – משה הלוי – ומבטיח שישיר לכבודה. בדבריו רמוז המקור העיקרי לשירו – מגילת שיר השירים: 'שִׁיר מִן הַשִׁירִים'. • נָאִים וְנֶחְמָדִים מִפַּז יְקָרִים – שירי ינעימו ויהיו יקרים לך יותר מזהב; פרפראזה על דברי משורר התהלים, שתיאר בלשון דומה את נועם מצוות התורה (יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. • מַה נָּאווּ לָךְ כְּמוֹ נְרָדִים וּכְפָרִים – הם יוסיפו לך נוי ויופי כמיני בשמים – מיוסד על פסוק שכבר צוטט לעיל מתוך שיר השירים (ד, יג): שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. 'נְרָדִים' הוא צורת רבים של 'נרד', מין צמח ריחני; 'כְפָרִים' הוא צורת רבים של 'כֹּפר', ואף הוא צמח הידוע בריחו הטוב. • עִם כָּל בְּשָׂמִים רֹאשׁ מֹר וְאָהֳלָה – שירי יצטרפו לשאר הבשמים המוסיפים לך עונג ועדנה; מיוסד על שיר השירים (ד, י): מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. 'אָהֳלָה' הוא מסוגי הבושם, על פי משלי (ז, יז): נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן. • חִזְקִי אִמְצִי כִּי בָא דוֹדֵךְ צַח אָדֹם – התחזקי והתעודדי, שכן הקדוש ברוך הוא, אוהבך היפה, בא לגאול אותך; דימוי האל על פי שיר השירים (ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. • יַשְׁקֵךְ יַיִן רֶקַח עָסִיס וְאָדֹם – הוא עתיד להשקותך מן היין הטוב – המסמל בפי פייטננו את הגאולה – ככתוב בשיר השירים (ח, ב): אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי (וראו פירוש רש"י לפסוק זה). • יִשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ צִיוֹן הִיא אֶרֶץ הֲדֹם – בעת הגאולה, ישוב הקדוש ברוך הוא לשכון בארץ, המשולה כביכול למשענת רגליו, ככתוב בנבואת ישעיהו (סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי. • אֲזַי תַּעֲלִי בְדֶרֶךְ סְלוּלָה – או אז תזכי לעלות בדרך הטובה, ולא בדרך החתחתים בה צעדת עד כה בימי גלותך. מיוסד בהיפוך על נבואת ירמיהו (יח, טו): כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה.
|