• יָקוּם אִישׁ יְמִינִי בְּעֹז וּגְבוּרָה – יעמוד מרדכי, בגדולה וללא פחד; 'אִישׁ יְמִינִי' – משבט בנימין. מיוסד על תיאורו הראשון של מרדכי במגילת אסתר (ב, ה-ו): אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. • כִּתְבוּ כַטּוֹב לָכֶם – המלך אחשורוש נענה לבקשת מרדכי ואסתר ואישר להם לפרסם צווים ככל שהם מוצאים לנכון, ככתוב באסתר (ח, ז-ח): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם... ואכן מרדכי ואסתר התירו בצווים ליהודים שבכל מדינות מלכות אחשורוש להיקהל ולעמוד על נפשם (שם, יא). • וְחוֹתֵם מִשְׁנֶה – מרדכי חתם על הצווים בטבעת המלך, משום שהיה משנה למלך, ככתוב שם (י, ג): כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ. • וּבְבֵית תַּחְכְּמוֹנִי פְּאֵר וְכִתְרָה – כנראה: במושב הסנהדרין, מקום ההוד וההדר של עם ישראל – ומקום שבתו של מרדכי, שעל פי מסורת אגדה היה מראשי הסנהדרין (ראו למשל בבלי מגילה, טז ע"ב; מדרש פרקי דרבי אליעזר, פר' מט). תחכמוני הוא כינוי לסנהדרין, על פי מדרשי חז"ל לפסוק הסתום מספר שמואל ב (כג, ח): אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת, ודרשו חכמים – למשל במדרש פסיקתא רבתי (פרשה יא): "חכם יושב ראשו של סנהדרין היה יושב בשבת תחכמוני, הוא היה יואב [=יואב בן צרויה, המקורב לדוד] שהיה גדול בתורה וגיבור במלחמה". • חָכָם הוּא עֲצָתוֹ בַלֵּב תַּחֲנֶה – מאחר שמרדכי חכם, הנהגתו ותחבולותיו להצלת ישראל מגזרות המן התקבלו על לב חבריו לסנהדרין. ונראה שהפייטן ביקש ללמד זכות על מרדכי, שלפי הגמרא חלק מחברי הסנהדרין דווקא התרחקו ממנו, ככתוב בתלמוד הבבלי במסכת מגילה (טז ע"ב): "'כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו' (אסתר י, ג), לרוב אחיו – ולא לכל אחיו; מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין".
|