• אֵין כֵּאלֹהֵינוּ – אין מי שידמה לאלוקינו, על פי הפסוק מתפילת חנה (שמואל א ב, ב): אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. • מִי כֵאלֹהֵינוּ... – שורה זו דומה במשמעותה לקודמתה, ובכל זאת שונה בנעימתה: לאחר הקביעה החיוויית הפוסקת, עובר הפייטן לבטא אותו רעיון באמצעות שאלה רטורית, על דרך האמור בשירת דוד (שמואל ב כב, לב) כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ, ובמקומות נוספים. • מִי כְּמוֹשִׁיעֵנוּ – על דרך האמור בתהלים לה, י: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. • נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ... בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ... – לאחר שתי השורות הראשונות, שבהן הועמד ה' במעמד שאינו בר השוואה לשום אל או ישות בעולם, פונה הפייטן העלום בשתי השורות הללו בהגדרת היחס החיובי לה' – הודאה וברכה. יחסים אלו מושתתים על פסוקים המופיעים במקרא. כך ההודאה לאלוקים מופיעה למשל בתהלים מד, ט: בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה. והאמירה אודות היותו ברוך מופיעה בפי רבים במקרא, כגון בפי נח: ...בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם... (בראשית ט, כו); בפי מלכי צדק מלך שלם: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ... (שם, יד, כ); בפי עבד אברהם: ...בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי (שם, כד, כז), ועוד. • אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ – בשורתו האחרונה של הפיוט עובר הפייטן מהדיבור על אודות ה' ושבחיו לפנייה אליו בגוף שני, כאומר: כל מה שאמרתי בשבחו של ה' – חל עליך. ייתכן שמהדהדים כאן דברי נחמיה (ט, ז) אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם... או דברי יהושפט: הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם (דברי הימים ב כ, ז).
|