• מֵאֵל אֲנִי שׁוֹאֵל לְקָרֵב בִּיאַת הַגּוֹאֵל – אני מבקש מן האל לזרז את בוא המשיח. השימוש בשורש ש.א.ל לציון בקשה נסמך על לשון המקרא במקומות רבים (ראו למשל דברים י, יב). • אָז יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל וְיֵבוֹשׁוּ אוֹיְבֵי אֵל – בעת שיבוא המשיח, העם ישמח בגאולתו, והמתנכרים לקדוש ברוך הוא יושפלו; ברוח האמור בתהלים (נג, ז): מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל. • וְיָשׁוּבוּ יִשְׂרָאֵל אֶל ה' – באותה שעה ישובו ישראל בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא, ויתקרבו אליו – פרפראזה על נבואת הושע (יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ. • יַעֲלֵנוּ בִּמְהֵרָה לָאָרֶץ הַטְּהוֹרָה – הקדוש ברוך הוא יקבץ אותנו מגלויותינו חזרה אל הארץ. תיאור טהרת הארץ מהופך לאמור ביחזקאל (כב, כד): בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם. • שָׁם נִקְרָא הַתּוֹרָה זַכָּה הִיא וּבָרָה – שם, בארץ ישראל, נזכה לקרוא בתורה הטובה והישרה, ככתוב בתהלים (יט, ט): פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. • וּבְשִׁמְךָ הַנּוֹרָא נָגִיל וְנִשְׂמָח – אז נשמח בך, ככתוב בתהלים (קיח, כד): זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. • מֶלֶךְ עַל כֹּל וּמְרוֹמָם בְּנֵה לָנוּ הָאוּלָם – אלוהינו הנשגב, אנא בנה שוב את בית המקדש. המונח 'אוּלָם' מציין לעתים במקרא את אחד מחלקי המקדש (ראו למשל יחזקאל מא, כה). • בִּזְכוּת חָזָה סֻלָּם וּבִזְכוּת מֹשֶׁה בֶּן-עַמְרָם – בזכות יעקב אבינו שראה בחלומו מלאכי אלהים עולים ויורדים בסולם – כמתואר בבראשית (כח, יב): וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ – ובזכות משה רבנו. • הָקֵם יָהּ סֻכָּתָם וְהַעֲלֵם – בנה מחדש את סוכת עמך ישראל, והעלה אותם לארץ; הסוכה יכולה להתפרש הן כביטוי לארץ ישראל, והן כביטוי למלכות בית דוד, בהתבסס על נבואת עמוס (ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם – וראו למשל פירוש רד"ק שם: "ביום הגאולה אקים את סוכת דוד הנופלת... אמר כי מלכות דוד תקום, והיא הסוכה על דרך משל כי היא סוככת על העם". • וּבִזְכוּת שְׁמֶךָ רַחֵם עַל בָּנֶיךָ – למענך ועבורך רחם על עמך ישראל. • וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ הָבָה לִי בְרָכָה – והענק לי ברכה. הלשון על פי האמור בהקשר אחר לגמרי בספר שופטים (א, טו): וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית. • וּבְיִרְאָתְךָ לִבִּי יִדְבָּק – אהיה דבֵק בְּיִראתי אותך. • נוֹרָא קָרוֹב לַכֹּל פְּדֵה יִשְׂרָאֵל כֹּל – אלוהינו הנשגב והעצום, שהוא בה בעת הקרוב למאמיניו – ככתוב בתהלים (קמה, יח): קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת – פדה את כל עמך ישראל. • הָסֵר מֵעֲלֵיהֶם עֹל כִּי אַתָּה תּוּכַל יָכוֹל – הסר מעמך ישראל את עול שעבוד הגלות המעיב עליהם, כי רק אתה תוכל לעשות זאת; פרפראזה על לשון ברכת 'השכיבנו' החותמת את ברכות קריאת שמע של ערבית: "והגן בעדנו, והסר מעלינו אויב". • פְּדֵה לָהֶם וּזְכוֹר הָרַחֲמִים – פדה את עמך ישראל, וזכור כיצד אתה מרחם עליהם בכל עת צרה וצוקה; מיוסד על תהלים (כה, ו): זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה.
|