• חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ – רחם על ברואיך, לפי תהלים (קמה, ט): טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. • וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ – כפי שנאמר בתהלים (קד, לא): יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. • וְיֹאמְרוּ לְךָ חוֹסֶיךָ בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ תֻּקְדַּשׁ... – והחוסים בך, כלומר הבוטחים והסומכים עליך, יאמרו לך, כאשר תצדיק את ישראל, שאתה קדוש ואדון לכל ברואיך. נראה כי נרמזת כאן הקדוּשה, שאחריה מופיע משפט זה, שבה מקדישים המתפללים את ה' כשם שמקדישים אותו המלאכים בשמי מרום. • בְּצַדֶּקְךָ עֲמוּסֶיךָ – כאשר תצדיק את ישראל, שאותם אתה נושא וסובל. הכינוי עמוסיך לפי ישעיהו (מו, ג): שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם. • כִּי מַקְדִּישֶׁיךָ... – משפט זה שימש כבר במקורות קדומים שנתגלו בגניזה, כסיום של הקדושה וכנוסחה של ברכת קדושת ה'. • כִּי מַקְדִּישֶׁיךָ כְּעֶרְכְּךָ / בִּקְדֻשָּׁתְךָ קִדַּשְׁתָּ – קידשת את ישראל, המקדישים אותך, כפי ערך קדושתך, לפי מדרש תנחומא קדושים: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אני מתקדש בכם, שנאמר (ישעיהו כט, כג) 'כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי'... ואתם מתקדשים בי, שנאמר (ויקרא יא, מד) 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים'". • נָאֶה לְקָדוֹשׁ פְּאֵר מִקְּדוֹשִׁים – ראוי לה' הקדוש, לקבל תהילתו ותפארתו מעם ישראל, גוי קדוש, כאמור בישעיהו (מט, ג): וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. • בְּאֵין מֵלִיץ יֹשֶׁר... – משפט זה הוא שריד של פיוט ארצישראלי קדום אחר. • בְּאֵין מֵלִיץ יֹשֶׁר מוּל מַגִּיד פֶּשַׁע – כאשר אין סנגור נוכח הקטגור, המזכיר את עוונותינו, לפי לשון הפסוק מאיוב (לג, כג) והתמונה העולה ממנו - אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. • תַּגִּיד לְיַעֲקֹב דְּבַר חֹק וּמִשְׁפָּט וְצַדְּקֵנוּ בַּמִּשְׁפָּט – תזכיר לעם ישראל את החוקים והמשפטים, ותצדיק אותנו במשפט. נראה שמהדהדת כאן דרשת הפסוק מתהלים (קמז, יט) מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, המופיעה במדרש תנחומא (בובר) בחוקותי א "...ולמי נתנם? – לישראל... אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם חוקי, אין השטן נוגע בכם. • וְצַדְּקֵנוּ בַּמִּשְׁפָּט הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט – כך נחתמת ברכת 'השיבה שופטינו' שבתפילת עמידה בכל עשרת ימי תשובה. • עוֹד יִזְכֹּר לָנוּ... – משפט זה הוא שריד של פיוט ארצישראלי קדום, ובו בקשה שתגן עלינו זכותם של שלושת אבותינו. • עוֹד יִזְכֹּר לָנוּ אַהֲבַת אֵיתָן אֲדוֹנֵינוּ – אדוננו, ה', עוד יזכור לנו את אהבתו של אברהם. את שמו של בעל מזמור פט בתהלים, איתן האזרחי, מזהים חכמים עם אברהם אבינו (בבבלי בבא בתרא טו ע"א). אברהם אופיין לאורך הדורות כבעל מידת החסד והאהבה. • וּבַבֵּן הַנֶּעֱקַד יַשְׁבִּית מְדַיְּנֵנוּ – ובזכות יצחק, שנעקד על גבי המזבח, ה' יבלום את בעלי הדין שלנו, המלמדים עלינו חובה. • וּבִזְכוּת הַתָּם – ובזכותו של יעקב, שעליו נאמר בבראשית (כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. • יוֹצִיא (הַיּוֹם) לְצֶדֶק דִּינֵנוּ – ה' ידון אותנו היום באופן צודק. כיוון שלפי המסורת ראש השנה הוא יום עקידת יצחק, היו שהחליפו את 'היום' ב'איום' כאשר נאמר הפיוט ביום הכיפורים, והיו שגררו לאחר מכן את 'איום' אף לראש השנה. המלה 'איום' משמעה מטיל אימה, לפי חבקוק א, ז. • כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵינוּ – פסוק הוא מדברי נחמיה אל העם בקוראם את התורה בראש השנה (נחמיה ח, י) ...לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. • וּבְכֵן יִתְקַדַּשׁ שִׁמְךָ... – משפט זה נאמר גם בתפילת הלחש ומשמש גם בקטעי גניזה כנוסחה של ברכת קדושת ה'. משפט זה שימש כבר במקורות הקדומים מן הגניזה, כפתיחה לפיוט 'האוחז ביד'. • צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ – ירושלים, שבה שוכן כבודך, כאמור בתהלים (כו, ח): ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. • מְכוֹנְךָ וְהֵיכָלֶךָ – בית מקדשך. המלה 'מכון' משמשת למקדש בשירת הים: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ (שמות טו, יז), וראו גם ישעיהו ד, ה.
|