مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
דוק וחוג רעשו / ר' דוד בן בקודה דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ עַם קִרְיַת חָנָה הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה רָמְסוּ זָרִים וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה |
|
קינה לבוקר תשעה באב במנהג הקהילות הספרדיות. מחבר הקינה שיקע את אותיות שמו בראשי ארבעת הטורים הראשונים – 'דויד' – וצורת כתיב מלאה זו, יחד עם הסגנון הספרדי המובהק (ראו במדור 'אמנות השיר'), מאפשרת לייחס את הפיוט, אמנם ללא וודאות, לר' דוד בן אלעזר בקודה (ספרד, המאה ה-11). הקינה מתאפיינת בלשון פשוטה יחסית, גם אם רווייה בשיבוצים מקראיים, ועיקרה מוקדש לתיאור תחושת החורבן. אלא שתחושת החורבן אינה מיוחדת לפייטן לבדו, ואף לא לעמו; זו היא חוויה קוסמית חובקת כל, המזעזעת ארץ ושמים ומכהה את אורם של גרמי השמיים: "דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה / וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה / יוֹם רַבָּתִי בַּגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה". ואם בקינה שלפנינו התופעות הקוסמיות מתוארות מנקודת מבטו האנושית של הפייטן – הרי שבמקורותיה המדרשיים של הקינה אין אלו אלא סימנים לאבלו של הקדוש ברוך הוא בכבודו (איכה רבה, פר' א, ועוד), הזקוק, בתיאורם המרגש של חז"ל, לעצת המלאכים, כדי ללמוד לבטא את כאבו: "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם' (יואל ד, טו)... ועוד אמרו לו: יושב דומם; אמר: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם' (איכה ג, כח). ועוד אמרו לו: יושב ובוכה; אמר: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'וַיִּקְרָא אֲ-דֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק' (ישעיה כב, יב)". |
| • דּוֹק וָחוּג רָעֲשׁוּ וַתִּשְׁכֹּן עָלַי עֲנָנָה – ארץ ושמים נרעשו ונחרדו, וענן השתרר מעלינו; הצירוף דּוֹק וָחוּג משמש כאן על דרך המטונימיה (=ייצוג עניין אחד באמצעות עניין אחר הקשור אליו) כרמז לשמים ולארץ, בהתבסס על תיאור האל בדברי ישעיהו (מ, כב): הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. צלעיתו השנייה של הטור מיוסדת על דברי איוב בקללו את יום אסונו (ג, ה-ו): יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא. • וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָדְרוּ וְחַמָּה וּלְבָנָה – באותה שעה חשכו עלינו מאורי השמים, השמש והירח; פרפראזה על נבואת החורבן שנושא הנביא יחזקאל – לא על ישראל, כי אם על מצרים דווקא (לב, ח): כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ... תיאור חורבנם של ישראל כזמן של חשיכה מצוי במקרא (ראו למשל ירמיהו ד, כח), ואף זכה לפיתוח מדרשי נרחב – ראו למשל מדרש איכה רבה (מהדורת בובר, פר' א): "אמר רב נחמן: שאל הקב"ה למלאכי השרת – מלך בשר ודם שהוא אבל, מה ראוי לו לעשות? אמרו לו: תולה שק על פתחו; אמר להם: אף אני אעשה כן, שנאמר: 'אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם' (ישעיה נ, ג). ועוד שאלן: מלך שהוא אבל, מה הוא עושה? אמרו לו: מכבה הפנסים; אמר להן אף אני אעשה כן, שנאמר 'שמש וירח קדרו כוכבים אספו נגהם' (יואל ד, טו)". • יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה – יום בו ירושלים, העיר הנכבדה בעמים, נעזבה ע"י האל, ונעשתה כאשה אלמנה שבעלה נפטר מן העולם; מיוסד על פסוק הפתיחה של מגילת איכה (א, א): אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. • וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה – אנשי האמת, מאמיניו של הקדוש ברוך הוא, הושפלו ביום החורבן. ברוח דברי משורר התהלים (קמג, ג): כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁיבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָם. הצירוף 'אַנְשֵׁי הָאֱמוּנָה' מוכר מן הסליחה הקדומה 'אנשי אמונה אבדו': "אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ / בָּאִים בְּכֹח מַעֲשֵׂיהֶם / גִּבּוֹרִים לַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ / דוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת...". • לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – על זאת אשא קינה בנפש מרה מדי שנה, ביום תשעה באב. • מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה – העיר שבעבר שימשה כמקום המשפט, הצדק והיושר, כיצד זה ירדה ממעמדה ונעשתה כאשה זונה? שיבוץ פסוק אותו נוהגות רוב קהילות ישראל לקרוא במסגרת הפטרת השבת שלפני תשעה באב ('שבת חזון'), מתוך חזון ישעיהו (א, כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. • יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ עַם קִרְיַת חָנָה – כינויים מקראיים לירושלים היפה, מקום מושבו של דוד מלך ישראל; הטור כורך יחדיו שני פסוקים – הראשון מתהלים (מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב, והשני מישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ. • הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה – כל מה שנותר מיופיה של ירושלים, אינו אלא שממה ושואה, חורבן, וכעת היא מושמת ללעג בין העמים. הצירוף 'לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה' מבוסס על ישעיהו (כד, יב): נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר. ברקע הטור עומד גם האמור בפרשת הקללות בספר דברים (כח, לז): וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה. • כָּל עַמָּה נֶאֱנָחִים לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה – כל יושבי ירושלים נאנחים כעת בצרותם, ולא מוצאים מנוח. שיבוץ פסוק ממגילת איכה, המתאר את הרעב הגדול בירושלים שלאחר החורבן (א, יא): כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. הביטוי 'חֲנִינָה' – על פי ירמיהו טז, יג: וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים יוֹמָם וָלַיְלָה אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה. • דָּהֲמוּ גִּבּוֹרֶיהָ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – גיבורי ישראל עמדו נדהמים וחסרי אונים אל מול חרבו של האויב המשחית; 'דָּהֲמוּ' – חידוש לשוני של הפייטן על בסיס דברי ירמיהו אל הקדוש ברוך הוא (יד, ט): לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ ה' וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ; הצירוף 'מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה' מופיע פעמיים בנבואות ירמיהו – ראו למשל נבואתו על מצרים (מו, טז): הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – ופירושו כנראה, מפני החרב התוקפת ואונסת ללא כל התנגדות (ראו דברי הפרשנים לפסוק זה). • יָכִין וּבֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגֹּרֶן אֲרַוְנָה – עמודי הכניסה לבית המקדש נעקרו מירושלים. יָכִין וּבֹעַז הם השמות שהעניק שלמה המלך לעמודי הכניסה למקדש, ככתוב בדברי הימים ב (ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאול וַיִּקְרָא שֵׁם הַיְמָנִי יָכִין וְשֵׁם הַשְּׂמָאלִי בֹּעַז. גּוֹרֶן אֲרַוְנָה הוא כינוי לירושלים. על פי המסופר במקרא, דוד קנה מארונה היבוסי את הגורן שלו כדי להקים שם מזבח ולכפר על חטאיו, ולימים הוקם באותו מקום בית המקדש – ראו שמואל ב (כד, יח): וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי (לזיהויו של גורן ארונה עם מקום המקדש ראו למשל מדרש שיר השירים זוטא, פרשה ג). • רָמְסוּ זָרִים וְשָׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה – את בית המקדש, מקום בו שרתה בעבר השכינה, רמסו וביזו הנוכרים שקמו על ישראל – כדברי נביא החורבן ירמיהו (נא, נא): בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית ה'. ברקע הטור עומדים גם דברי משורר התהלים, המתאר אף הוא את החורבן (עד, ד): שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת. |
| عنوان |
דוק וחוג רעשו |
|---|---|
| دورة العام |
לכל עת;תשעה באב |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
