• עִירָךְ יָהּ – עירך, ה', כלומר ירושלים. • אֶרֶץ צְבִיָּה – ארץ הצבי הוא כינוי לארץ ישראל, הארץ המפוארת, כפי שמתפרשים הפסוקים בדניאל יא, טז ושם מא. • עֲרֵבָה – נעימה. • מַה נּוֹרָאָה נָאוָה – ירושלים היא נאה מעוררת יראה. • לָהּ כָּלְתָה נַפְשִׁי וְנִכְסָפָה – אני משתוקק ומתגעגע אליה. הלשון לפי הכתוב בתהלים פד, ג נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה'... • לְבִנְיָנָהּ רוּחִי שָׁאֲפָה – אני מקווה ומשתוקק לבנין ירושלים. • לִרְאוֹת הוֹדָהּ וְזִיו הֵיכָלִי – לראות את תפארתה של ירושלים ואור המקדש. • שׁוּר כִּי בָנֶיהָ לָהּ תָּאֲבוּ מִזְּמַן רַב בָּהּ לֹא יָשְׁבוּ – רְאֵה, בניה המשתוקקים לה, זמן רב שלא ישבו בה. • וְעַתָּה מָתַי לָהּ יָשׁוּבוּ וְיִנְחֲלוּהָ בְּגוֹרָלִי – ועכשיו, מתי יחזרו אליה, ויזכו בה כנחלתם? • הֵן בִּשְׁלוֹמָהּ שָׁאֹל יִשְׁאֲלוּ – כפי שנאמר במזמורם של עולי הרגלים, בתהלים קכב, ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. ושמא יש כאן מענה לנבואת ירמיהו, נביא החורבן, שתהה (טו, ה) כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַם וּמִי יָנוּד לָךְ וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ. • וּבְשִׂמְחָתָם זִכְרָהּ יַעֲלוּ - גם בעת שמחתם, הם זוכרים את חורבנה של ירושלים, כשבועת הגולים מירושלים: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי (תהלים קלז, ה-ז). פסוקים אלו אכן נאמרים עד ימינו בשמחת החתונה. קוּמוּ תַעֲלוּ לְהַר קָדְשִׁי וּבֵית זְבוּלִי – בשורה זו מושתתת על נבואת הנחמה של ירמיהו לא, ה כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ. • לְהַר קָדְשִׁי – הר הבית, לפי ישעיהו כז, יג ...וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם ומקומות נוספים. • וּבֵית זְבוּלִי – בית המקדש, לפי תפילת שלמה לאחר בניין המקדש (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. • אַמֵּץ נָא לְחָתָן טוֹב וָרַךְ – חזק את החתן הטוב והצעיר. • שִׂימוֹ אֵל בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ – ברך את החתן, ה'. • בִּזְכוּת יוֹסֵף יָהּ תֵּן חַסְדָּךְ לִי – ה', תגמול עמי חסד בברכך את החתן, בזכות יוסף הצדיק. נראה כי הפיטן נתלה בזכותו של יוסף, בשל ההקשר – החתן עומד לכרות ברית של קדושה עם כלתו, ואילו יוסף הצטיין בנאמנותו לאלוקיו ולמשפחתו, כאשר עמד בפיתויה של אשת פוטיפר. • חַי עֵינִי לָךְ אֵל יָהּ צוֹפִיָּה – ה', אני מצפה ומייחל לך. • נָא רוֹמֵם לְכַלָּה יְפֵה-פִיָּה עִם דּוֹדָהּ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה – העלה את קרנה של הכלה היפה, שתהיה פוריה כגפן עם אהובה-חתנה. הביטוי כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה לקוח מתהלים (קכח, ג): אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. • יִפְרוּ יִרְבּוּ עַד בֹּא גּוֹאֲלִי – החתן והכלה ילדו ילדים רבים עד ביאת המשיח.
|