קדש ורחץ

• קַדֵּשׁ - מציין את שתיית הכוס אשר עליה מקדשים את החג, הראשונה מארבע כוסות היין שנוהגים לשתות בליל הסדר.
• וּרְחַץ - מציין את נטילת הידיים הראשונה, הנעשית בלא ברכה לצורך אכילת הכרפס שלאחריה (ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעג, סעיף ו, ובנושאי הכלים שם).
• כַּרְפַּס - מציין את המנהג לטבול פרי אדמה כלשהו בחומץ או במי מלח ולאכלו כמעין מתאבן לתחילת הסעודה.
• יַחַץ - מציין את פעולת חציית המצה האמצעית לשתי חתיכות - אחת מהן מוסתרת ומשמשת כאפיקומן, והשנייה נשארת עם שתי המצות השלמות האחרות על שולחן הסדר.
• מַגִּיד - מציין את אחד החלקים העיקריים של ליל הסדר - קריאת ההגדה, באמצעותה מוסרים מדור לדור את סיפור גאולת ישראל ממצרים.
• רְחַץ - מציין את נטילת הידיים השנייה, הנעשית בברכה, לקראת הסעודה. התיקון רחץ במקום רחצה הוא על פי הנוסח ב"הגדה שלמה" לר' מנחם כשר, ומסתבר מן החרוז.
• מוֹצִיא מַצָּה - מציין את ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' ואת הברכה המיוחדת לערב זה - 'על אכילת מצה', בהן נפתחת הסעודה.
• מָרוֹר - מציין את מנהג טבילת המרור בחרוסת ואכילתו.
• כּוֹרֵךְ - מציין את מנהג כריכת כזית מן המצה השלישית עם מרור (ולפי חלק מן השיטות ההלכתיות גם עם חרוסת - ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעה, סעיף א, ובהגהות הרמ"א שם, ובנושאי הכלים על אתר) ואכילתם יחדיו, זכר למעשהו של הלל הזקן, כפי שהוא מתואר בהגדה (להלן על פי נוסח אשכנז. נוסחי העדות השונות מתאפיינים במקרה זה בשינויים קלים): "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קיים: היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד, לקיים מה שנאמר 'על מצות ומרורים יאכלהו' (במדבר ט, יא)".
• שֻׁלְחַן עוֹרֵךְ - מציין את סעודת ליל הסדר.
• צָפוּן - מציין את מנהג אכילת האפיקומן בתום הסעודה. שם הסימן נובע מכך שהאפיקומן היה מוסתר ('צָפוּן') עד כה, ורק כעת מגלים את מקומו ואוכלים ממנו.
• בָּרֵךְ - מציין את ברכת המזון החותמת את הסעודה ואת הכוס השלישית מארבע הכוסות הנלווית אליה.
• הַלֵּל - מציין את השלמת אמירת ה'הלל' (חלקו הראשון של ההלל נאמר לפני הסעודה במסגרת שלב ה'מַגִּיד') ואת הכוס הרביעית הנלווית אליה.
• נִרְצָה - מציין את סיום הסדר, בבחינת האמור בקהלת (ט, ז): לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. בשלב זה נוהגים לומר את הפיוט 'חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח'. במרבית קהילות אשכנז ובחלק מקהילות המזרח ממשיכים לשיר ולומר פיוטים שונים אף לאחר שלב ה'נִרְצָה'.