• אָשִׁיר עֹז... וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר – אשיר בבוקר על עוזך וגבורתך. לפי תהלים נט, יז: וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ... • אֶל לֵב חוֹקֵר – לאל, היודע את המתחולל בלב האדם, לפי ירמיהו יז, י: אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת... • יוֹם יוֹם אֶדְפֹּק דְּלָתָיו – אנסה להתקרב אל ה' בכל יום, לפי משלי ח, לד: אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. • וְאָבוֹא לְמִשְׁכְּנוֹתָיו – אבוא אל מקום מושבו, לפי תהלים קלב, ז: נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. (ואולי מהדהדים כאן גם פסוקי תהלים מג, ג-ד). • וְאַחְבִּיר מִנִּפְלְאוֹתָיו לְהַגִּיד – אחבר מלים (שירים) על נפלאותיו. • לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר – לשיר ולומר בבוקר. צירוף מלים זה לקוח מן הפסוק בתהלים צב, ג לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. • שַׁחַק כָּאֹהֶל מָתַח – מתח ופרש את השמיים מעל פני האדמה כאוהל המתוח על הארץ. דימוי זה מקורו בישעיהו (מ, כב): הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. • וְשַעֲרֵי מִזְרָח יִפְתַּח – התחלת היום מתוארת כפתיחת שער המזרח שבשמים, שממנו יוצאת השמש. זהו שיבוץ מהרחבת ברכת יוצר אור של שבת ויום טוב, שבה נאמר: הָאֵל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח. וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ... • בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר – צירוף זה מופיע בפסוקים אחדים במקרא, למשל בשמות טז, כא ובויקרא ו, ה. • רָץ שֶׁמֶש אֶל מִצְוָתוֹ כְּאִישׁ יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ – השמש נחפז למלא את תפקידו ולהאיר את העולם, כחתן הרץ בשמחה אל חופתו. הלשון כאן לפי האמור על השמש בתהלים יט, ו וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח. • וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ – אורו נופל על הכול, כפי שנאמר בפסוק הסמוך (בתהלים יט, ז) מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. • מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר – צירוף זה מופיע בפסוקים אחדים במקרא, למשל בשמות כז, כא ובבמדבר ט, כא. • אוֹר שֶׁמֶשׁ בְּהִלּוֹ יֵצֵא אִישׁ לְפָעֳלוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ – כאשר השמש מאירה וזורחת, יוצא האדם לעבודתו. לפי האמור בתהלים קד, כב-כג תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ... יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב. • לָכֵן קוּם אֱנוֹשׁ דָּוֶה – לכן קום אדם כואב, עצוב. • מֵעֶרֶשׂ רַךְ וְנָאוֶה – ממיטה רכה ויפה. • קוּמָה בְּעוֹד לַיְלָה – קום כאשר עוד לילה וחשוך, לפני זריחת החמה. כפי שנאמר על אשת חיל במשלי (לא, טו): וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. • וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר – היה מוכן ומזומן כאשר השחר יפציע. מלים אלו אמר ה' למשה בסיני, (שמות לד, ב): וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר. • קְרָא שִׁיר בְּגָרוֹן – שיר בקול. לפי הפסוק מישעיהו (נח, א): קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ... • יַעֲלֶה לָךְ לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֵל – בשירתך יזכור אותך ה', כפי שנאמר על כסף הכיפורים בשמות ל, טז, על תרועת החצוצרות בבמדבר י, י ועל זהב התרומה בבמדבר לא, נד. • בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר – כאשר שרים כוכבי הבוקר ביחד בשעת שחר מוקדמת, כאשר עוד נראים אחרוני הכוכבים בשמיים. לפי הפסוק מאיוב לח, ז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. • אִם לַיְלָה תָּשִׁיר הוֹדוֹ – אם תשבח אותו בשירה בלילה. ואולי מכוונת שורה זו לשירת הבקשות. • יוֹמָם יְצַוֶּה לָךְ חַסְדּוֹ – ה' יגמול עמך חסדים בכל יום, לפי הפסוק מתהלים מב, ט יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי. • יַחֲלֹק לָךְ מִכְּבוֹדוֹ – יאציל עליך מהודו. לפי מטבע הברכה שטבעו חכמים עבור הרואה מלכי ישראל (בבלי, ברכות נח ע"א) "ברוך שחלק מכבודו ליראיו". • תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר – אפילו אפלתך (תָּעֻפָה=חושך) תאיר כמו בוקר, לפי איוב יא, יז וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה, וראו רש"י שם.
|