• לְאָהוּב - כינוי לקב"ה, וכן כל שאר הכינויים, המנויים בפיוט על פי סדר הא"ב. • אַסְדִּיר - אערוך. • וְאוֹר פָּנָיו יַזְהִיר - מטבע ברכה זה שאוב מברכת הפרידה של חכמים מרבם, המובאת בבבלי, ברכות יז ע"א: "...עולמך תראה בחייך... לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע..." • כְּבִלְשָׁן בֶּן יָאִיר - בלשן נמנה בעזרא ב, ב ובנחמיה ז, ז עם עולי בבל. חכמים בבבלי (מנחות סה, ע"א) וכן בפרקי דר' אליעזר (פרק מט) ובמקומות נוספים זיהו אותו עם מרדכי היהודי בן יאיר. • כְּאֶסְתֵּר בַּת דּוֹדוֹ - כפי שנאמר באסתר ב, ז: וַיְהִי [מרדכי] אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ... • הַלְלוּיָהּ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ - לפי הכתוב בתהלים קו, א הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. • לְדָגוּל - מצוין, מסומן ומיוחד. לפי שיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. • לְוָעֵד - לה' הנצחי. • לְזַכַּאי - בעל זכויות. • לְלוֹבֵשׁ - קיצור של אחד הביטויים הבאים: לובש גאות, על פי תהלים צג, א ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר...; לובש צדקה, נקמה או קנאה, לפי ישעיהו נט, יז וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָהּ; הוד והדר, לפי תהלים קד, א ב ...הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. • לְנוֹרָא - מעורר יראה. • לְסוֹמֵךְ - תומך. • לְפוֹדֶה - למציל, עוזר. • לְתָמִים - לשלם.
|