מגן • אָב יְדָעֲךָ מִנֹּעַר – אברהם, שהכיר אותך, ה', מאז היה צעיר. לפי האגדה המובאת בבבלי נדרים לב ע"ב, הכיר אברהם את בוראו כשהיה בן שנתיים או שלוש. • בְּחַנְתּוֹ בְּעֶשֶׂר – בחנת אותו בעשרה נסיונות, כפי שמובא במשנה אבות ה, ג: עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. • בַּל עֲבֹר בְּרֹאשׁ תַּעַר – משפט קשה. היו שפירשוהו בלי לעבור כחוט השערה, והיו שפירשוהו כדי שלא תעבור חרב על ראש צאצאיו. • גָּשׁ לְחַלּוֹתְךָ – ניגש לחלות פניך, להתחנן לפניך. • כְּנַעַר וְלֹא כְּבַעַר – כצעיר, אך לא כבוּר. • דְּגָלָיו לָבוֹא בְּזֶה הַשַּׁעַר – בניו יבואו לשער ה', כצדיקים, לפי תהלים קיח, כ: זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. המשורר מתייחס כנראה לשער הכפרה הפתוח ביום הכיפורים, והעומד בשעה זו בפני נעילתו. • אֱמוּנִים גָּשׁוּ לְנַצְּחָךְ – ישראל, נאמני התורה, נגשו להתפלל אליך, ל"נצח" אותך, את הדין, בדבריהם, בתפילתם. • אָיֹם – כינוי לה', המטיל אימה ויראה על ברואיו. • נֶצַח כָּל הַיּוֹם – ה', שקיומו נצחי. • עֲבוּר כִּי פָנָה יוֹם – כיוון שמסתלק יום הכיפורים, וכבר שעת נעילה. ברקע אולי מהדהד הפסוק מירמיהו ו, ד קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. • גּוֹנְנֵנוּ – הגן עלינו. • בְּצֶדֶק יוֹשֵׁב כְּחֹם הַיּוֹם – בזכות אברהם, שעליו נאמר בבראשית יח, א: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. מחיה • הַנִּקְרָא לְאָב זֶרַע – יצחק, שעליו נאמר בבראשית כא, יב ...כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. • וְנִפְנָה לָסוּר מִמּוֹקְשֵׁי רָע – התרחק מרעתו של אבימלך, לפי דרשה המופיעה בבראשית רבה סד, א: "'...לא יבושו בעת רעה' - ברעתו של אבימלך". • זָעַק וְחִנֵּן וְשִׂיחָה לֹא גָרַע – התחנן והתפלל לפניך, לפי דרשת הפסוק מבראשית כד, סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב בבראשית רבה ס, יד "אין שיחה אלא תפילה". • חֻסַּן בְּרָכָה בַּאֲשֶׁר זָרַע – התחזק בברכה שהתברך בה הזרע שזרע, לפי האמור בבראשית כו, יב: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. • יָהּ – אחד משמות ה'. • שִׁמְךָ בָּנוּ יֵעָרֵב – יהי רצון ששמך ייקרא עלינו, יתערבב בנו, או גם: שמך יערב לנו, יהא נעים בתוכנו. • וְיֶשְׁעֲךָ – וישועתך. • גְּאַל נָא מִקֶּרֶב – גאל אותנו מבין האומות. • הַחֲיֵינוּ בְּטַל – לפי האמור בפרקי דר' אליעזר לד, לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יוריד טל, ובו יחיה את המתים. הַחֲיֵינוּ בְּטַל כְּשָׂח לִפְנוֹת עֶרֶב – כמו יצחק, עליו נאמר שיצא לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד, סג) ועליו מסופר במדרש (פרקי דר' אליעזר ל) כי בשעה שהיה עקוד על גבי המזבח - "...כיון שהגיע החרב על צוארו, פרחה ויצאה נפשו של יצחק. וכיון ש[ה'] השמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו: 'אל תשלח ידך', נפשו חזרה לגופו, וקם ועמד יצחק על רגליו. וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות, ופתח ואמר: 'ברוך אתה ה' מחיה המתים'". משלש • טֶבַע זִיו תָּאֳרָה – תבנית זיו יופיו ומראהו של יעקב. על יופיו של יעקב אבינו דורשים חכמים בבבלי, בבא מציעא פד ע"א. • יָהּ חֲקָקוֹ בְּכֵס יְקָרָה – שאת דמותו חקק ה' בכיסא הכבוד, לפי המסופר בתנחומא במדבר יט "אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב: יעקב, הרבה אתה יקר בעיני. למה? - כביכול קבעתי איקונין [=דמות] שלך בכסא כבודי..." • כְּשָׁר תָּם מְקוֹם מַה נּוֹרָא – כמו שאמר (שָׁר) יעקב, הקרוי איש תם (וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, בראשית כה, כז) בשעה שראה את חלום סולם יעקב: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם (בראשית כח, יז). • לְעֵת קָץ – כאשר הקיץ, התעורר, מן החלום. • חָז וַיִּירָא – ראה את החזיון הזה, החלום, ופחד. הפירוש לפי גולדשמידט
|