• כִּי לוֹ נָאֶה. כִּי לוֹ יָאֶה - לו נאה השבח והתהילה. • אַדִּיר - גדול, מהולל. כינוי לה', המופיע רבות במקרא. • בָּחוּר - נבחר, מיוחד, משובח. עפ"י תיארו הדוד בשיר השירים ה, טו: שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים. • כַּהֲלָכָה - באמת, בודאי. • גְּדוּדָיו - מחנות מלאכיו, כפי שמופיע באיוב יט, יב: יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי. • לְךָ וּלְךָ. לְךָ כִּי לְךָ. לְךָ אַף לְךָ - לך ורק לך, לך כי רק לך, נאה להודות ולשבח. כנראה עפ"י פסוקים במקרא. לְךָ וּלְךָ עפ"י הפסוק (תהלים סה, ב): לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר; לְךָ אַף לְךָ עפ"י הפסוק (תהלים פט, יב): לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם. • לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה - כך בירך דוד והודה לה' עם המלכת שלמה בנו תחתיו טרם מותו: וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ. • דָּגוּל בִּמְלוּכָה - ניכר ובולט למרחוק, כמלך. הביטוי "דגול" ככינוי שבח לקב"ה נזכר אף הוא בשיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. • הָדוּר - על האל נאמר שהוא הדור בלבושו, כמטפורה. ככתוב בישעיהו סג, א: מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ. • וָתִיקָיו - נאמניו. המלה ותיק נמצאת בלשון חכמים ומקורה ומשמעותה אינם ברורים לגמרי. לפי ההקשר בדרך כלל מובנה העיקרי הוא איש ירא שמים, או ותיק במשמעות של עתיק. • חָסִין - חזק. עפ"י האמור בתהילים פט, ט: ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ. • טַפְסְרָיו - שריו, הממונים שלו. מילה יחודית זו מופיעה בנחום ג, יז: מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם. • כַּבִּיר - גדול ורב כוח, כנזכר באיוב לו, ה: הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב. • לִמּוּדָיו - תלמידיו הלומדים את דברו. ואפשר לכלול תחת הגדרה זו גם את תלמידי החכמים, כפי שנאמר בישעיהו נד, יג: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. • נוֹרָא, סְבִיבָיו - כאן מאחד הפייטן בשני חלקי המשפט את הפסוק הנאמר בתהילים פט, ח: אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו. סביביו - המלאכים המסבבים אותו. • עָנָיו בִּמְלוּכָה - עם כל גדולתו הוא עניו, כדברי המדרש: "אמר ר' יוחנן, בכל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענתנותו בצדו" (ילקוט שמעוני רמז תפח). • פּוֹדֶה - על האל כפודה, נאמרו פסוקים רבים בתנ"ך, ורבים בהקשר ליציאת מצרים (ראו למשל דברים ז, ח). • שִׁנְאַנָּיו - מלאכיו, עפ"י הפסוק בתהלים סח, יח: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. המדרש מתאר עשר כתות מלאכים: "...שם עשר כתות מלאכיו כפי מעלותיהם ואלו הם: שרפים... אופנים... כרובים... שנאנים... תרשישים... אישים... חשמלים... מלאכים... בני אלהים... אראלים... אלו הם עשרה מלאכיו עושי רצונו שנבראו תחלה..." (אוצר המדרשים [אייזנשטיין] אצילות עמ' 67). • תַּקִּיף - חזק. • תְּמִימָיו - צדיקיו, חסידיו.
|