• אֲרוֹמִמְךָ לִכְבוֹד שִׁמְךָ - אני משבח ומפאר אותך להגדיל את כבודך ושמך, ברוח מזמור קמה בתהילים: תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. • בְּיוֹם שִׂמְחָה אֲשַׁבְּחָהּ - חג הסוכות, בו מצווים לשמוח ("ושמחת בחגך"), הוא הזדמנות להודות ולשבח לאל. • גְּאַל עַתָּה - בקשת הגאולה היא מיידית ועכשווית. • מִיָּד מְכַלֶּה - מיד אויבינו הרוצים לכלותנו. • דְּבַר מֶלֶךְ - דברו של הקב"ה שציווה על עלייה לרגל בשלושה רגלים אלה,ככתוב בדברים טז, טז: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת... • בִּשְׁלשׁ מוֹעֲדִים אֵלֶּה - שלושת המועדים המוזכרים לעיל: פסח, שבועות וסוכות. • לְעַם יָצָא מִבֵּית כֶּלֶא - לעם אשר יצא ממצרים. הביטוי בית כלא מבטא את הקושי של גלות מצרים, שהיא אולי אב טיפוס לכל הגלויות. במשך הדורות השתמשו הפייטנים בביטוי בית כלא כדימוי לגלות. • בְּעוֹלוֹת פָּנָיו אֲחַלֶּה - אתפלל לפניו ואקריב קרבנות, כמצווה על עולי הרגל להקריב קרבנות חגיגה ושלמים. • צוּר מִשְׂגַּבִּי - הקב"ה מדומה לצור (סלע) ולמשגב (מבצר, מגדל), דימויים המבטאים חוזק וכוח. עפ"י תהלים יח, ג: ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי. • עוֹשֶׂה מִצְוַת יוֹמֵי וְלֵילֵי - עושה מצוות הקשורות ליום וללילה, ביום ובלילה. • מְבַשֵּׂר וּבַר נִפְלֵי - המשיח, המכונה בר נפלי (בן נפלים, נופל) כמובא בבבלי סנהדרין צו ע"ב: "אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי [=האם שמעת מתי יבוא בר נפלי]? - אמר ליה: מאן בר נפלי [=אמר לו, מי זה בר נפלי]? - אמר ליה: משיח. - משיח בר נפלי קרית ליה [=למשיח אתה קורא בר נפלי]? - אמר ליה: אין [=כן], דכתיב (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת". • כָּל צַר תַּשְׁמִיד מִנִּי תַּפְרִיד - תשמיד ותרחיק ממני את אויבי. • שׁוּר כְּאֵבִי - הבט וראה למכאובי. • מִבּוֹר גָּלוּתִי דְּלֵה - הגלות מדומה לבור. פדה והצל את עמך ישראל מן הגלות, כפי שדולים ומעלים מים מן הבור. • פִּשְׁעִי לִזְכוּת תְּהַפֵּךְ לֵיהּ - הפוך את העוונות לזכויות, כאמור על העושים תשובה מאהבה "...והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות..." (בבלי יומא פו ע"ב). • פֶּה יָשִׂיחַ עֵת מָשִׁיחַ בַּנִּסְתָּר וּבַנִּגְלֶה - בבוא עת הגאולה ישיחו בתורת הנגלה וגם סודות התורה יהיו פרושים לעין כל. • צַעֲקַת דַּל - האל שומע את שוועת ומצוקת הדלים, כנאמר באיוב לד, כח: לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע. • וְאִם לָאו מִי יִגְאָלֵיהּ- אם לא תשמע לצעקתנו, מי יגאלנו. • עַם לֹא אַלְמָן - כינוי לעם ישראל, המבטא את העובדה שאינו לבד, ואלוהיו תמיד עימו. עפ"י ירמיהו נא, ה: כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵה' צְבָאוֹת. • חוֹן עָלָיו וּשְׁמַע קָלֵיהּ - תחון אותו, תרחם עליו ושמע קולו. • רְפָא צִירִי - רפא לכאבי. • תִּשְׁבִּי תָּבִיא - הוא אליהו הנביא מבשר הגאולה. • לְעִיר צְבִי - לירושלים. הביטוי צבי מסמל יופי, והוא מוזכר בתנ"ך כמה פעמים בהקשר של ארץ ישראל, כמו למשל ביחזקאל כו, ו: בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. • כֻּלָּנוּ מְצַפִּים לֵיהּ - מצפים לו, לגואל.
|