• ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר יַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה – על פי נבואת ישעיהו, תקיעת השופר תלווה ותביא את הגאולים לארץ. ישעיהו כז, יג: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם. • לְקַבֵּץ שֶׂה פְּזוּרָה – ויקבץ את ישראל לארצם. ישראל מכונים שה פזורה בירמיהו נ, יז: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל. • בְּבוֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה – בבוא זמן הגאולה, בעת שחזיון הגאולה יתגשם. • עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר – פסוק ממזמור מז בתהלים, הנאמר בשלמותו לפני שירת הפיוט הזה וכהקדמה לו. • ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר קוֹל מִשָּׁמַיִם – קול השופר שיישמע בזמן הגאולה יבוא משמים. • עַל הַר הַקֹּדֶשׁ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם – הר הקודש הוא הר המוריה, המצוי בירושלים. • וְאָז כַּנַּת יְמִינְךָ – כינוי חיבה לישראל, המשולים לגפן – המובחר שבעצים, שנטעה הקב"ה ביד ימינו. על פי תהלים פ, טז: וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ. • תְּהִי כְּמֵרֹאשׁ נְטוּעָה – ישראל ישובו לארצם כאילו היו שם מאז ומעולם, יחזרו לימי הזוהר של ראשית ממלכת ישראל. • ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר יְגַלֶּה קֵץ וּזְמַן – זמן הגאולה המכונה קץ יתגלה על ידי ה' בקול שופר. הקץ נחשב סתום וחתום כמתואר רבות בנבואות דניאל ואין איש יודע מתי קץ הגלות. הגאולה היא גם גילוי. • עֵת יִתְקַע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן – בשעה שיתקע בשופר ויביא היהודים הנידחים. שיבוץ מזכריה ט, יד: וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַאדֹנָי אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. פסוק זה הוא אחד מפסוקי ה"שופרות" הנאמרים בתפילת מוסף של ראש השנה והוא גם אחד ממקבץ פסוקים הנאמרים מיד לאחר הפיוט הזה, לפני תקיעת השופר. • וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה אֲזַי תִּהְיֶה פְרוּעָה – הקב"ה יפרע את חובו מהגויים הכובשים והמענים את ישראל. פרועה הן במשמעות של פריעת חוב והן במשמעות של הרס ופרעות. • נְוֵה צִיּוֹן תִּרְקַע וְהַר שֵׂעִיר יִבָּקַע – תיאור ציורי כאילו ציון רוקעת ברגלה ומזעזעת את הר שעיר, הגויים, תיאור המהדהד את נבואת אחרית הימים בזכריה יג, ג-ד: וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה. • וְתִנָּתֵק וְתָמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה – יתד תקועה מתאר דבר איתן שאין לשנותו. הלשון עפ"י ישעיהו כב, כה: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי ה' דִּבֵּר. הביטוי יתד תקועה בהקשר לאויבי ישראל מופיע במסכת מגילה ו, ע"א: "אמר רבי אבהו 'ועקרון תעקר' (צפניה ב, ד) זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל". אף על פי שאויבי ישראל הם להם כיתד תקועה ונראה כי לא ימושו ממקומם, בעת הגאולה לא יהוו הפרעה לישראל. וכך מובא בספר מנחת קנאות, מכתב נג: "כיתד תקועה יתד היא שלא תמוט ולא תמוש מאתי והיא זאת, ואותותיה היו בשנוי טבע, והיה זה ברור כשמש גם כי טבע לא ישתנה ועולם לא נתחדש לנהוג כמנהגו...".
|