• יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה - יום השבת הוא יום של אור ושמחה לישראל. • צִוִּיתָ פִּקּוּדִים - צוית על עם ישראל, שהם הפקודים של הקב"ה - • שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר - לשמור את השבת והחג. • בְּכָל שָׁנַי - בכל השנים, תמיד. • לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה - להכין סעודות - בשבת יש ציווי לאכול שלוש סעודות. • חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת - את השבת חומדים ורוצים כל הלבבות. • לְאֻמָּה שְׁבוּרָה - לעם ישראל המיוסר. • נְשָׁמָה יְתֵרָה - בשבת ניתנת לאדם נשמה יתרה, כמו שנאמר במסכת סופרים יז, ה: "בין השמשות בערב שבת ניתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר השבת נוטלין אותה הימנו". וראו גם ביצה טז, ע"א וכן תענית כז, ע"ב. • לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה - בשבת מסיר ה' את אנחת הצרות מהנפש המצטערת. • קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ - ה' קידש ובירך את יום השבת, כפי שאמור בבראשית ב, ג: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ... • מִכָּל יָמִים - יותר מכל הימים. • בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים - הקב"ה סיים את בריאת העולם בששה ימים, כפי שנאמר בבראשית ב, ב: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה... • בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה - ביום השבת מוצאות הנפשות העצובות שקט ושלוה ונרגעות. • לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ - אסרת על עשיית מלאכה בשבת. • נוֹרָא - כינוי לה' שממנו יראים. • אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה - אזכה לראות את מלך המשיח בתפארתו, לפי דברי התלמוד הירושלמי תענית א, א: "אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא". • אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה - אם אשמור את השבת. • אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא - אביא מנחה וקרבן לאל, שאותו אני ירא, לפי תהלים עו, יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֶלֹהֵיכֶם כָּל סְבִיבָיו יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא. • מִנְחָה מֶרְקָחָה - קרבן מסולת המכיל סממנים המפיצים ריח נעים. • וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ - אשיר לפניך. • מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ - כשאעמוד מול הדר גדולתך. • נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ - אשתוקק אליך, לפי תהלים סג, ב: אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אַשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם. • לִסְגֻלָּה תְּמִימָה - לעם ישראל, שהוא עם סגולה, והוא עם שלם עם אלוהיו. תמים מלשון שלם, שאין בו פגם. • קַיֵּם הַבְטָחָה - קיים את הבטחתך לגאול את ישראל. • רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן - קבל את תפילתי כפי שקיבלת את קרבנו של נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב, שהיה הראשון שהקריב בחנוכת המזבח, לפי במדבר ז, יב-יז. • וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן - השבת, יום המנוחה, הוא יום של שמחה. • חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן - אהוב כבבת העין. החביבות פה יכולה להיות הן חביבותו של יום השבת והן חביבותו של האל כפנייה של אהבה מעם ישראל. במקור מתייחס הביטוי לחביבותו של עם ישראל דווקא: יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר... יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ (דברים לב, י). וראו גם את השימוש בדימוי זה בתהלים יז, ח. • יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ - קיווינו לישועתך. • יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים - כינוי לאל החזק. • בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים - בבקשה שלח לישראל את מלך המשיח. • וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים - ויביא חירות. • רֶוַח וַהֲנָחָה - הקלה ומנוחה. • עֶלְיוֹן נוֹרָא - פנייה לאל הנמצא מעל לכול ושממנו יראים הכול. • הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ - ראה את צרותינו. • פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה - הושיענו מהר. • חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ - רחם וחון עלינו, ענה לנו בחסד, לפי סוף הפיוט 'אבינו מלכנו' אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים... • חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ - הקם מחדש את בית המקדש. • זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת - זכור את עירך החרבה. • טוּבְךָ... תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת - את טובך תן לעמך העצוב. • מוֹשִׁיעֵנוּ - פנייה לה' המושיע. • בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה - עם ישראל השובת ממלאכה בשבת, יושב ושר זמירות. • זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ - האל הקדוש, זכור אותנו. • בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם - בזכות יום השבת, שהוא חשוב ומכובד. • דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם - כינוי לה', לפי שיר השירים ה, י: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה. צח רומז למידת החסד ואיום למידת הדין. • רְוָחָה - הקלה מהצרות. • קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה... הַשְׁמִיעָה - השמע לנו את שירת הגאולה, לפי תהלים קיח, טו: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל. • בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה - כשיתגשמו נבואות הישועה ותבוא הגאולה. • צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה - ה' הגואל. • אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה - הזרח עלי את אור שמש הגאולה.
|