אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום המלים האלו, אותן ניסח הרמב"ם כעיקר ה-12 מתוך י"ג עיקרי האמונה, הן שבועת האמונים, הברית הכרותה בין עם ישראל לבין הקב"ה. מלים אלו מלוות את העם היהודי במהלך הדורות. רבים הסיפורים על היהודים שהלכו לתאי הגזים והמלים האלו על שפתותיהם. מרגש ומיוחד במינו הוא הסיפור סביב נסיבות הלחנתו של שיר זה בשואה ע"י ר' עזריאל-דוד פסטג, חסיד מודזיץ',שהיה חזן ובעל ניגון. הסיפור מובא באתר האינטרנט של חסידות מודז'יץ: וכך מסופר שם (הדברים מובאים פה בדילוגים, הסיפור המלא מובא ב"מדרש פיוט אישי"): ר' עזריאל-דוד, עם אלפים מאחיו היהודים, נדחס באחת מרכבות המוות, בדרך מוורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. האוויר בקרון הבקר העמוס היה מחניק. אנשים, נשים וטף, ששיוועו למעט אוויר ומים ,נדחסו באכזריות על-ידי החיות הנאציות. קודם לכן הופרדו זוגות זה מזה,ילדים נקרעו מידי אימותיהם וזקנים כושלים נורו למוות לעיני יקיריהם. הרכבת יצאה לדרכה... מול עיניו של ר' עזריאל-דוד קמו לפתע מילות העיקר הי"ב: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף-על-פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" הוא עצם את עיניו והתעמק במילים ובתוכנן. דווקא עכשיו, אמר בלבו, כשהכול נראה אבוד, נבחנת אמונתו של יהודי. ופתאום החלו שפתיו לפזם נעימה שקטה וחרישית. הנעימה השתפכה לה, ואט-אט חברה אל המילים עד שהתאחדה עמן. דבקותו של ר 'עזריאל-דוד גברה והלכה מרגע לרגע. עיניו עצומות וגופו דחוס, אבל רוחו מתנתקת מנסיבות הזמן והמקום ונוסקת אל-על. הוא לא חש כלל בשקט המוחלט שהשתרר בקרון ובמאות האוזניים הכרויות בתדהמה למשמע הצלילים המופלאים, שכאילו נלקחו מעולם אחר לגמרי. הוא גם לא שמע את הקולות המצטרפים בהמשך לשירתו, בתחילה בשקט, ומרגע לרגע בקול גובר והולך. הנעימה המרגשת, עם המילים הקדושות, חברו לאמונה הטהורה שבלבבות ופרצו מתוכם בשירה גדולה ואדירה. קרון שלם, דחוס באנשים מושפלים, מורעבים ומדוכאים, העושים דרכם לטרבלינקה, שר בעוז: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה."..
|