مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
ארץ חפץ נדחיך / ר' יצחק בר ששת אֶרֶץ חֵפֶץ נִדָּחַיִךְ יוֹם יוֹם שׁוֹאֲלִים בִּגְלָלֵךְ צוֹפִים שׁוֹאֲפִים לִמְנוּחַיִךְ לֵאמֹר בֵּית יְיָ נֵלֵךְ שָׁלוֹם לָךְ קִרְיַת מֶלֶךְ שָׁלוֹם מֵאֵת צִבְאוֹתַיִךְ יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ צִיּוֹן הָעִיר הַהֻלָּלָה מֵאָז לִצְבִי וּלְכָבוֹד עָלַיִךְ רוּחִי חֻבָּלָה עָלַיִךְ לִבִּי יִדּוֹד יִדּוֹדוּן בַּשְּׁבִי וּנְדוֹד יִדּוֹדוּן כָּל מַחֲנוֹתַיִךְ כִּי אֵשׁ אָכְלָה הֵיכָלֵךְ וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתַיִךְ חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם דּוֹרוֹת וּשְׁנוֹת עוֹלָמִים פָּרַצְתִּי יָמָּה וָקֶדֶם מָשַׁלְתִּי עַל הָעַמִּים כַּמָּה לִי אֵשֵׁב מַשְׁמִים צִיּוֹן עַל שׁוֹד חוֹמוֹתַיִךְ לָמָּה קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ עַל תִּלֵּךְ וְשׁוֹמְמוֹתַיִךְ קִרְיַת מְשׁוֹשׁ עִיר עָז לָנוּ מָלֵאת קִצֵּךְ וּצְבָאֵךְ כִּי תַּם פֶּשַׁע רַב הֶגְלָנוּ תַּם עָוֹן נִרְצָה חֶטְאֵךְ צוּרֵךְ לָאוֹר יוֹצִיאֵךְ יִרְפָּאֵךְ מִמַּכּוֹתַיִךְ כִּי נִחַם אֶת הֵיכָלֵךְ נִחַם אֶת כָּל חָרְבוֹתַיִךְ בַּת צִיּוֹן הַשְׁפִּילִי שֵׁבִי עַל כָּבוֹד גָלָה מִמֵּךְ עַל בָּנִים הָלְכוּ בַשֶׁבִי מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ אֵין שַׂר אֵין שֵׁבֶט תּוֹמֵךְ אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתַיִךְ שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ חִגְרִי שַׂק בְּחוּצוֹתַיִךְ שׁוּבִי יוֹנַת חֵן נֶעֱצָבָה יוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר שִׂמְחִי כִּי אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר מֵחֶרְמוֹן וּשְׂנִּיר יָשׁוּר נִדָּחֵךְ וּנְפוּצוֹתַיִךְ הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ |
|
קינה לתשעה באב במסורת יהודי צפון אפריקה הנאמרת בתפילת שחרית של תשעה באב. הקינה חוברה ע"י ר' יצחק בר ששת (הריב"ש), בן המאה ה – 14. הפיוט פותח בקריאת געגועים לציון - ארץ חפץ - שבניה חולמים לשוב אליה וקוראים לה לשלום ממרחקים. המילה שלום מרכזית מאד בבית הראשון, שממנו לא ניתן לשער כלל שמדובר בקינה. התחושה היא של שיר כיסופים לגאולה, לימים של שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ. ואכן לאורך כל השיר המשורר נע בין קינה לנחמה, בין חורבן לגאולה, כמו משוטט בין עבר, הווה ועתיד - בין זכרון ימות קדם של צִיּוֹן עִיר הַמְּהֻלָּלָה, לבין הווה של חורבן, שממה וגלות, כאשר כל העת שלובים אלו באלו הנחמה והצער. אולם הבית האחרון הוא כולו נחמה - המשורר פונה אל כנסת ישראל במילות אהבה יפות להפליא המושמות בפי הדוד, הקב"ה, הקורא לה לשוב לציון: שׁוּבִי יוֹנַת חֵן נֶעֱצָבָה, יוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר. |
| • אֶרֶץ חֵפֶץ - ארץ ישראל, היא ארץ חמדה שהכל חפצים בה. כך קורא לה מלאכי הנביא בנבואתו החותמת את הנבואה בישראל: וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת (ג, יב). • נִדָּחַיִךְ - עם ישראל, הנידחים ומפוזרים בגלות. • יוֹם יוֹם שׁוֹאֲלִים בִּגְלָלֵךְ - יום יום שואלים ומבקשים על הגאולה, מצפים לראותך, לשוב אלייך. • צוֹפִים שׁוֹאֲפִים לִמְנוּחַיִךְ - מחכים ליום שבו תשקוט הארץ, ונשב בה בשלוה איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הלשון עפ"י תהילים קטז, ז: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי. • לֵאמֹר בֵּית יְיָ נֵלֵךְ - שואפים ומייחלים להגיע ליום בו ייבנה בית המקדש, כמתואר בחזון אחרית הימים (ישעיהו ב; מיכה ד). השיבוץ מתהלים קכב, א: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ. • קִרְיַת מֶלֶךְ - כינוי לירושלים, שהיא קריתו - יקרתו של מלך - מלכו של עולם, הקב"ה. ככתוב על ירושלים בתהלים (מח, ג): יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. • צִבְאוֹתַיִךְ - עם ישראל. • יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ - יהי רצון שישרה שלום בין חומותיך. המשורר חותם את הבית הראשון בפסוק מתהלים קכב, ו-ז: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. • צִיּוֹן עִיר הַהֻלָּלָה - עיר שרבו לה התהילות והתשבחות מפי כל האומות. הביטוי עִיר הַהֻלָּלָה לקוח מדברי יחזקאל (כו, יז) המנבא אודות מפלת צוֹר. • מֵאָז לִצְבִי וּלְכָבוֹד - ביטויים המבטאים את חינה ותפארתה של ירושלים, מאז ולעולם. צבי הוא לשון פיוטית המבטאת הוד, יופי וחמדה. הצירוף צבי וכבוד מופיע בישעיהו ד, ב: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל. ארץ ישראל כולה מכונה ארץ הצבי (ראו יחזקאל כ, ו). • עָלַיִךְ רוּחִי חֻבָּלָה - אני כואב, מוכה ומצטער עלייך, בגללך. חֻבָּלָה הן מלשון כאב (חבלי לידה) והן מלשון חבלה, מכה. השיבוץ מדברי איוב (יז, א): רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי. באמצעות השימוש במלותיו של איוב, משווה ומדמה המשורר את צערו ויסורי האומה לכאבו של איוב. • עָלַיִךְ לִבִּי יִדּוֹד - מחשבותי נודדות אל העיר האהובה, הנתונה בגלותה. ואפשר גם מבחינת הצליל לשמוע במלה זו: ליבי ידווה, יצטער. הלשון עפ"י נבואת נחום (ג, ז) המתנבא על מפלת נינוה: וְהָיָה כָל רֹאַיִךְ יִדּוֹד מִמֵּךְ וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה מִי יָנוּד לָהּ מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ. • יִדּוֹדוּן בַּשְּׁבִי - נודדים בגלות. המילה ידודון מופיעה בתהלים סח, יג: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל. • יִדּוֹדוּן כָּל מַחֲנוֹתַיִךְ - כל עמך נודד. • כִּי אֵשׁ אָכְלָה הֵיכָלֵךְ - בית המקדש עלה באש ונשרף. • וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתַיִךְ - והאש שרפה את יסודות המקדש והעיר, ציון, כמתואר במגלת איכה (ד, יא): כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ. • חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם - נזכרתי בשנים קדמוניות, עת עם ישראל היה יושב בארצו, בהשקט ובטח. עפ"י תהילים עז, ו: חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים. • פָּרַצְתִּי יַמָּה וְקֶדֶם - הרחבתי את גבולי במערב (ימה) ובמזרח (קדם). • כַּמָּה לִי אֵשֵׁב מַשְׁמִים - מיצר ומשתומם, עפ"י דברי יחזקאל (ג, טו) בגלותו לבבל: וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר... וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם. • שׁוֹד חוֹמוֹתַיִךְ - חורבן חומותיך. • לָמָּה קוֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ - שיבוץ מתהלים מג, ב: לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב. • עַל תִּלֵּךְ וְשׁוֹמְמוֹתַיִךְ - ירושלים, שהפכה לתל חרבות. • קִרְיַת מְשׁוֹשׁ עִיר עָז לָנוּ - ירושלים היא משוש לבנו, וממלאת אותנו בעוז ותעצומות. כך היא מכונה בפי הנביא ישעיהו (כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל. • מָלֵאת קִצֵּךְ וּצְבָאֵךְ - ריצית את עונשך, תם זמן גלותך, הגיע הקץ לסבלותייך. המילה צבאך משמעה זמן קצוב, דהיינו שנסתיימה קובעת הצרות הקצובה. עפ"י פירוש מצודת ציון לישעיהו מ, ב: "צבאך - ענינו זמן קצוב, וכן, הלא צבא לאנוש (איוב ז)". שתי השורות הללו הן ברוח דברי ישעיהו (מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטּאתֶיהָ. • כִּי תַּם פֶּשַׁע רַב הֶגְלָנוּ - תמו הפשעים שבגללם גלינו מארצנו. • תַּם עָוֹן נִרְצָה חֶטְאֵךְ - שילמת על כל עוונותיך, ככתוב באיכה (ד, כב): תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ. • צוּרֵךְ לָאוֹר יוֹצִיאֵךְ - האל יוציא את צדקתך לאור, וגם במשמעות הפשוטה של יוציאך מאפילה לאורה, מחושך הגלות אל אור הגאולה. • יִרְפָּאֵךְ מִמַּכּוֹתַיִךְ - ירפא את שברך מהגולה, עפ"י ירמיהו ל, יז: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה'. • נִחַם אֶת הֵיכָלֵךְ נִחַם אֶת כָּל חָרְבוֹתַיִךְ - ה' ינחם את המקדש והעיר החרבים ויבנה אותם מחדש. עפ"י דברי הנחמה של ישעיהו (נא, ג): כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ. • בַּת צִיּוֹן הַשְׁפִּילִי שֵׁבִי - ציון, שבי לארץ והתאבלי. עפ"י ירמיהו יג, יח: אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ. • עַל כָּבוֹד גָלָה מִמֵּךְ - על כבוד השכינה אשר גלה ממך. • עַל בָּנִים הָלְכוּ בַשֶׁבִי - על בנייך, עם ישראל שהלך בשבי הגלות. • מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ - כשבאה צרה על אדם, משוים ואומרים לו: אף לאחר אירעה צרה דומה, וכך הוא מתנחם. אך כאן אומר המשורר לירושלים: למי אוכל להשוות את צרתך, איך אוכל לנחמך ואין דומה לה (לצרתך) בקרב האומות. זהו שיבוץ מדברי הקינה על ציון באיכה (ב, יג): מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ. • אֵין שַׂר אֵין שֵׁבֶט תּוֹמֵךְ - אין לך מנהיג. הלשון עפ"י הושע ג, ד: כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר... ועפ"י עמוס (א, ה; ח): וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן. • אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתַיִךְ - אין מי שיבנה אותך, העיר והמקדש. כדברי ירמיהו המביא את דברי ציון המקוננת על חורבנה: אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי (י, כ). • שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ - החשיכי צלך בצהריים כלילה, כדי שתוכלי להסתתר מפני אויביך. עפ"י הפסוק בישעיהו (טז, ג): הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂי פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נוֹדֵד אַל תְּגַלִּי. • חִגְרִי שַׂק בְּחוּצוֹתַיִךְ - לאות אבלות וצער על החורבן. כדברי ירמיהו (ו, כו) אל ציון: בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ. • שׁוּבִי יוֹנַת חֵן נֶעֱצָבָה - יונת חן הוא ביטוי המתאר את כנסת ישראל שנמשלה ליונה. המשורר קורא לעם ישראל לשוב מהגלות בקריאה שיש בה גם תפילה כלפי ריבונו של עולם. • מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר - כסמל, כארכיטיפ לכל הגלויות כולן, שכן אשור היא הגלות הראשונה בתולדות עם ישראל, שאז הגלה סנחריב את עשרת השבטים לארץ אשור (בשנים 733 ו-722 לפנה"ס). הביטוי יונה מארץ אשור לקוח מהושע (יא, יא): יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר. • אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר - אפריח את ארץ ישראל השוממה, עפ"י דברי הנחמה של ישעיהו (מא, יט): אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. המשורר חורז בין המילה תאשור, שמו של העץ המסמל את הגאולה, לבין המילה אשור המסמלת את הגלות, וכך שוזר את הגלות והגאולה, כפי שעושה לאורך כל הפיוט. • מֵחֶרְמוֹן וּשְׂנִּיר יָשׁוּר - שניר הוא שם נוסף לחרמון. יָשׁוּר - יסתכל יתבונן. מראש ההרים הגבוהים יתבונן הקב"ה בעם ישראל השב לארצו. הלשון עפ"י שיר השירים (ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. • נִדָּחֵךְ וּנְפוּצוֹתַיִךְ - כינוי לגולים הנדחים השבים מן הגלות. עפ"י ישעיהו יא, יב: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. • הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ - המשורר פונה לירושלים שתרחיב את גבולה לקבל את כל בניה המרובים השבים לתוכה. בניגוד למצב שתואר בבית הקודם: אֵין מֵקִים יְרִיעוֹתַיִךְ, כאן מדובר על הגאולה העתידה, לא עוד גלות וחורבן כי אם קבוץ הגלויות ובנין בית המקדש. זהו שיבוץ מישעיהו (נד, ב): הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי. |
| عنوان |
ארץ חפץ נדחייך |
|---|---|
| دورة العام |
תשעה באב |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
