תהלים עט: מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך

• בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ - העמים, האויבים, פלשו לארץ ישראל.
• טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ - טמאו את בית המקדש, או ע"י עצם כניסתם אליו, או בכך שהכניסו אליו דברים טמאים ומאוסים כאשר החריבוהו, כמו למשל הצלם שהעמידו בהיכל.
• לְעִיִּים - לחרבות.
• נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ... לְחַיְתוֹ אָרֶץ - הרגו רבים מישראל ולא קברו את גופותיהם, כך אכלו את נבלותיהם העופות וחיות הבר.
• שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם - הרגו רבים ודם רב נגר.
• חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ - העמים השכנים, אויבינו, בזים ולועגים לנו השפלתנו.
• עַד מָה ה' תֶּאֱנַף - עד מתי תכעס עלינו, ה'? תֶּאֱנַף מלשון חרון אף, כעס.
• תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ - עד מתי קנאתך וזעמך יבערו? קנאת ה' לעמו שנטש אותו ועבד עבודה זרה.
• שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ - כעסך ראוי להיות מופנה כלפי הגויים שלא מאמינים בך ורודפים את עם ישראל.
• כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב - כי הגויים הללו חיבלו והשחיתו בעם ישראל.
• וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ - הפכו לשממה את ארצו הנאה.
• אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים - פנייה לקב"ה לשכוח ולמחול על החטאים שחטאנו בעבר.
• מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ - אנא שלח לנו מהר את רחמיך שילכו לפנינו.
• כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד - כי אנו דלים וחלשים.
• עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ - עזור לנו, האל המושיע אותנו.
• עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ - סלח לנו לא משום שאנו זכאים לכך, אלא משום שכבודך מחולל בגויים, כאשר כבוד עמך מושפל.
• לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶלֹהֵיהֶם - המצב השפל שלנו עלול להביא את הגויים להכחיש את יכולתך להושיע את עמך.
• יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ - הלוואי שאנו נראה את נקמת האל בגויים על דם ישראל שנשפך על ידיהם.
• תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר - הלוואי שתשמע את זעקתו ונאקתו של האסיר המיוסר, והכוונה לעם ישראל בשִבְיָה ובגלות.
• כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה - אותם שנגזר עליהם למות, השאירם בחיים בזרועך הגדולה ובחוזקך.
• וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם - נקום בגויים פי שבע.
• חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ ה' - על החרפה שהם מחרפים את ישראל, המחרפת גם את אלוקיהם.
• וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ - עם ישראל, הצאן שאתה רועה אותו.
• נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ - זוהי הן משאלת לב ובטחון באל שיושיע את עמו והן שבועה שעם ישראל נשבע בה להודות לאל אחרי שיושיעם.