בינו נא מורדים

• בִּינוּ נָא מוֹרְדִים - פניה לאויבי ישראל שיבינו לא להלחם בעם ישראל. במישור הרחב יותר יש פה קריאה לבני האדם לא למרוד ברבונו של עולם שיצר את עולמו למען בני האדם ולא על מנת שבני האדם יחריבו אותו במלחמותיהם.
• לֹא לָתֵת בְּקוֹל - המשורר פונה בלשון עדינה לאויבים שלא ירימו קול - שלא ילחמו בישראל. הקול הוא דרך לבטא כח, כפי שמופיע בתהלים מו, ז: הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ.
• עָם שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ - עם ישראל, המתפלל.
• שׁוֹכֵן שָׁמָיו - אלוהיו.
• כִּי בְּצֵל סֻכּוֹ שָׁם שָׂם לוֹ מִבְטָחוֹ - ישראל מסתופפים בצילו של האל ובוטחים בו. על פי תהלים מ, ה: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְיָ מִבְטַחוֹ.
• בֵּן חֲלוֹף - האדם.
• יוֹם בֵּן חֲלוֹף הוּכַן לַיְּצִירָה - יום שבו הוכן האדם ליצירה, יום בריאת האדם.
• כַּת שָׁלוֹם - מלאכי השלום.
• כַּת שָׁלוֹם נָתְנָה בְּקוֹל מַר - טרם בריאת האדם התנגדו המלאכים לבריאתו, כפי שמופיע במדרש תהלים מזמור ח: אמר רבי מצינו בשלשה מקומות שהיו המלאכים מדיינין כנגד הקדוש ברוך הוא: באדם, במתן תורה ובמשכן. באדם - כשביקש הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכים ואמר להם נעשה אדם (בראשית א, כו) אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח, ה).
• יְצִיר נַפְשׁוֹ לָרִיב נִמְהָרָה - המשורר מביא את טיעון המלאכים כנגד בריאת האדם: נפש האדם נמהרת ונוטה לריב.
• זֹאת עֲשׂוּ אֵפוֹא - על פי הלשון שהתשמש יעקב לבניו ברדתם מצרימה בבראשית מג, יא: וַיּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ.
• זֹאת עֲשׂוּ אֵפוֹא, קִרְאוּ לָכֶם שָׁלוֹם - המשורר קורא לבני האדם לעשות שלום ובכך לתקן את הנטייה האנושית לריב. בעשיית השלום האדם מוכיח את ההצדקה לבריאתו.
• נֵזֶר הַיְּצִירָה - האדם, שהוא פסגת הבריאה ולכבודו נברא העולם.
• אֱנוֹשׁ נוֹצָר כְּמֶלֶךְ - הקב"ה בירך את האדם שישלוט בעולם: וַיְבָרֶךְ אתָם אֱלֹהִים וַיּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א, כח).
• צִיָּה, יְשִׁימוֹן - מדבר, שממה.
• רַק לִבְנוֹת צִיָּה לִנְטֹעַ יְשִׁימוֹן - האדם נברא לישב את הארץ ולבנותה.
• שָׁת - שם.
• בָּתָה - שדה מוזנח, מקום שממה.
• אַךְ הוּא שָׁת בָּתָה שְׂדוֹת יְבוּל רַב עֶרֶךְ - במקום לבנות ולהפריח את השממה מביא האדם חורבן והרס על היקום והופך את שדות היבול רבי הערך למקום שומם.
• וַיְמַגֵּר - הרס, השמיד.
• עֹפֶל - מקום גבוה ומבוצר.
• וַיְמַגֵּר לָאָרֶץ, עֹפֶל וְאַרְמוֹן - האדם הורס אף את המקומות החזקים כמו מבצרים וארמונות.
• יַעְקֹב, יָשָׁר - ישר, אחד מכינויו של יעקב אבינו.
• דָּרַשׁ... אֶת שְׁלוֹם אָחִיו וְאֶת שְׁלוֹם שׂוֹנְאָיו - יעקב פנה לעשיו האח והשונא בדרכי שלום ושלח לו דורון לפני המפגש ביניהם על מנת לפייס אותו, כפי שמתואר בבראשית לג. יעקב ועשו הם אבות האומות, ומעשיהם הם סימן ליחסים בין האומות מאז ועד היום - עם ישראל, צאצאיו של יעקב, מבקשים את השלום ומנסים לפתור סכסוכים לאומיים בדרכי שלום.
• עַל צַוָּאר נִרְדַּפְנוּ - ישראל, צאצאי יעקב נרדפים בכל הדורות. הצואר מסמל את המקום החשוף אותו רוצה האויב לשסף. זהו אזכור נוסף למפגש הדרמטי בין יעקב לבין עשיו, הנופלים זה על צואר זה עם שיבתו של יעקב מפדן ארם. על פי המדרש (תנחומא פרשת וישלח, סימן ד) הנפילה על הצואר מבטאת את האיבה של עשו ליעקב: כיון שפגע בעשו מה כתיב בו וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ, ביקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש... שלא היתה נשיקה של אמת. ויבכו, למה בכו... עשו בוכה על שנעשה צואר יעקב כשיש ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו.
• וּשְׁלוֹם עַם רָדַפְנוּ - אנו נרדפנו והשבנו ברדיפת שלום חזרה, כפי שהיה בין יעקב לעשו.
• נַחְנוּ צֶאֱצָאָיו - ישראל, צאצאיו של יעקב, ממשיכים את דרכו, רודפי שלום.
• תּוֹךְ מֵי הַמִּקְדָּשׁ מָחֲקוּ שֵׁם בֵּן אַרְבַּע - בזמן בית המקדש, כשבעל חשד שמא אשתו בגדה בו, הובאה האישה אל הכוהן שהשקה אותה במים שפוררו לתוכם קלף עליו היה כתוב שמו המפורש של הקב"ה. אם אכן סטתה היתה בטנה תופחת עד מוות, ואם לא התברכה בבן (במדבר ה).
• שֵׁם בֵּן אַרְבַּע - השם המפורש, שם הויה: י-ה-ו-ה.
• לְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין בַּעֲלָהּ - המשורר מביא את פרשת סוטה להראות את המרכזיות והחשיבות של השלום גם ברמה הבין אישית: הקב"ה מוחל על כבודו, ומצווה למחוק את שמו למען השרות שלום בין איש לאישה.