• חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ – פיוט זה הוא חלק מפיוט ארוך, הנאמר בשבת הגדול. הפיוט מתאר את סדר הפסח לפי הסימנים: קדש, ורחץ... חלק זה מדבר על הסימן האחרון, הסוגר את הסדר- 'נרצה'. • כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ – הפיוט שולח אותנו לשאלת הבן החכם המופיעה בדברים ו, כו: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. • כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ...כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ - כשם שזכינו, עתה, בשבת הגדול, לומר ולשחזר באופן מילולי את סדר הפסח לפי סדר הסימנים, כך נזכה לסדרו ממש בליל התקדש הפסח. ובשירת הפיוט בליל הפסח משמעות המלים – כשם שסידרנו ודיברנו על קרבן הפסח, כן נזכה לעשות את קרבן הפסח כשייבנה המקדש. • זָךְ – כינוי לאל. • שׁוֹכֵן מְעוֹנָה – שוכן שמים, כינוי לאל, ע"פ דברים לג, כז: מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם. • קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה – פניה לאל שירומם ויקים את עם ישראל, המכונים עדת מי מנה – עם שאי אפשר למנותו בשל גודלו, על פי משלו של בלעם בבמדבר כג, י: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל. • בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה – בקשה שבקרוב תהיה הגאולה והאל ישוב למלוך על עם ישראל, המדומה לנטיעותיו של הקב"ה. יש פה משחק מלים: כַנָּה היא נטע ע"פ הלשון והכתיב וגם מקום ע"פ הצליל ואז קיימת פה משמעות נוספת של השבת עם ישראל לארצו, למקומו. על פי תהלים פ, טו–טז: אֱלֹקִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זאת: וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ. • פְּדוּיִם – ישראל, לכשייגאלו וייקראו פדויים. • לְצִיּוֹן בְּרִנָּה – העלה אותם לציון בשמחה, ע"פ הפסוק בישעיהו (לה, י; נא, יא): וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה.
|