• אוֹר גִּילָה - מלים נרדפות לנאמר בסוף מגילת אסתר (ח, טז) לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה. • רָב אֶת רִיבִי - כינוי זה לקב"ה מתקשר לפורים, בברכה הנאמרת לאחר קריאת המגילה: בָּרוּךְ אַתָּה הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ. • צוּרִי - כינוי לאל שמשמעו חוזק ומבטח. • צָרִי - אויבי. • עַם סְגֻלָּה - עם ישראל, שכונה כך לפני מעמד הר סיני בשמות יט, ה: וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. • פּוּר - גורל. • אָרוּר הָמָן זֶרַע אֲגָג - המן נקרא אגגי (אסתר ג, א), שכן היה מזרעו של אגג מלך עמלק. • נַפְשׁוֹ בְּרָעָה תִּתְמוֹגָג - נפשו תימס ותרעד מפחד, לפי האמור על יורדי הים בתהלים קז, כו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. • עַל בִּתוֹ שֶׁנָּפְלָה מִגַּג - לפי האמור במדרש אסתר רבה י, ה: "בתו של המן נשקפה מן החלון לראות בצליבא, וכיון שראתה מרדכי רוכב ואביה מכריז לפניו ככה יעשה לאיש השליכה עצמה לארץ ומתה". • נִכְנַס אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ - המן, שהצטער צער רב והיה כאבל שעוטף ומכסה את ראשו, לפי הכתוב באסתר ו, יב: וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ. • בָּא מַלְאָךְ וּדְחָפוֹ עָלֶיהָ - לפי מדרש פנים אחרים נוסח ב ו, שם נדרש: והיה המן עומד ומתחנן לפני אסתר המלכה ומבקש על נפשו... עד שהמלך נכנס, בא המלאך ודחפו על מיטתה של אסתר שהיתה יושבת עליה, שכן הוא אומר 'הגם לכבוש את המלכה עמי בבית'. • חֵמָה - כעס. • תָּלוּ אוֹתוֹ... וְזֶרֶשׁ... - במגילה נאמר שתלו את המן ואת עשרת בניו. • נַעֲשָׂה בָּהֶם כָּלָה - הרגו את כולם. • בְּרֹאשׁ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר הַמֶּלֶךְ נָתַן כֶּתֶר - מרדכי הפך להיות משנה למלך, כמו שכתוב במגלת אסתר (י, ג): כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים. • לַיְּהוּדִים הַמַּס וִתֵּר - כנראה דורש מהכתוב בסוף המגילה (י, א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם, שהטלת המס חלה רק על הארץ ואיי הים ולא על היהודים. • יָהּ אֵל מוֹשִׁיב יְחִידִים - לפי האמור בתהלים סח, ז: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה. רש"י פירש פסוק זה כמדבר בקיבוץ הגולים הפזורים, וכך כנראה מתפרש השיבוץ כאן. • יְדִידִים - אהובים. • חִישׁ - מהר.
|