• יְפַת עֵינַיִם – בעלת עיניים יפות, כפי שנאמר על דוד (שמואל א טז, יב): ...וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי... הדמות הנשית שמדובר בה כאן היא כנסת ישראל. • וּבָבוֹת – ואישוני עין. • בָּם תָּצוּדִי כָּל לְבָבוֹת – באמצעות עינייך היפות תמשכי אלייך את לב הכל. • שְׂפָתַיִךְ דְּבַשׁ זָבוֹת – הדבש נוטף משפתייך, לפי תיאור הרעיה בשיר השירים (ד, יא): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. • וּפָנַיִךְ אוֹר לֹא עָבוֹת – ופנייך הן כאור שאינו נחשך על ידי עננים, לפי האמור בשמואל ב כג, ד: וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ. • רַחֲשִׁי שִׁירוֹת עֲרֵבוֹת – השמיעי שירים נעימים וערבים לאוזן. • לְמַלְכֵּךְ שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת – לאל, השוכן בשמיים. ערבות הוא שמו של אחד הרקיעים. • אֶל קוֹלֵךְ אָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת – הוא מקשיב לקולך. הלשון לפי תהלים (קל, ב): ה' שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי. • צְבִיָּה עָפְרַת אֲהָבוֹת – דימוי לאהובה, כלשון שיר השירים (ב, ט) המתארת את האהוב: דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. • בַּר יַעַטְפוּ עֲמָקַיִךְ – עמקיך יכוסו בתבואה, לפי הפסוק מתהלים (סה, יד): לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ. • וִירַנְנוּ עֲצֵי יַעְרֵךְ – גם העצים ישירו משמחה. לפי האמור בתהלים (צו, יב): יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר. • מְעֻלֶּפֶת סַפִּירַיִךְ – את, המקושטת באבני ספיר, לפי התיאור בשיר השירים (ה, יד): יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. • קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ – קומי והאירי את אורך, כי באה גאולתך. זהו שיבוץ של פסוק מישעיהו (ס, א) הקורא אל ציון לקראת גאולתה: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. • שׁוֹב אָשִׁיב כְּאָז שׁוֹפְטַיִךְ – כפי שניבא לירושלים ישעיהו (א, כו): וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. • וְעִירֵךְ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ – אברך את ירושלים, כפי שאומר דוד בתהלים (קלב, יג-טו): כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ. צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם. • הָסִירִי מִלִּבֵּךְ מֹרֶךְ – הסירי פחד מלבך.
|