• יְחִידָה רַעְיָה – האהובה היא יחידה, כפי שנאמר בשיר השירים ו, ט: אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ... וייתכן שברובד נוסף, יש כאן גם פנייה אל הנשמה, המכונה אף היא 'יחידה' (ראו למשל תהלים כב, כא; שם לה, יז). • גַּל נָעוּל – דימוי האהובה לתנועה הפורצת והחיונית של הגל ולאיפוק ולצניעות שבנעילתו, מופיע בשיר השירים ד, יב: גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. • גַּן רָוֶה – סמיכות הגן לגל עולה מהאזכור הקודם, משיר השירים. הביטוי גן רוה לקוח מישעיהו נח, יא ...וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. • יוֹצְרֵךְ לְבָבוֹת בּוֹחֵן – אלוהים, שיצר אותך ושיודע את המתחולל בלב האדם. הביטוי מופיע במספר מקומות, למשל משלי יז, ג מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת ה'. • כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה – כי נעים קולך ויפה מראך, לפי שיר השירים ב, יד: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. • אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן – כינוי ליופיה של האשה האהובה, לפי משלי ה, יח–יט: יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן... • הַיָּפָה בַנָּשִׁים – האשה היפה יותר מכל הנשים, לפי שיר השירים א, ח: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים... וראו עוד שם ה, ט וכן שם ו, א. • כְבוּדָה – נכבדה. • נָעַמְתְּ מְאֹד מִכֹּל כְּלֵי חֶמְדָּה – את נעימה יותר מכל הדברים האהובים. • נָעַמְתְּ מְאֹד – לפי קינת דוד על יהונתן בשמואל ב א, כו צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים. • מִכֹּל כְּלֵי חֶמְדָּה – לפי נחום ב, י בֹּזּוּ כֶסֶף בֹּזּוּ זָהָב וְאֵין קֵצֶה לַתְּכוּנָה כָּבֹד מִכֹּל כְּלִי חֶמְדָּה. • מִזָּהָב מִפָּז מֵאֹדֶם וּפִטְדָּה – יותר ממתכות ומאבנים יקרות. אֹדֶם וּפִטְדָּה הן שתים מאבני החושן. • בְּעֵינֵי כֹל רוֹאַיִךְ אַתְּ נוֹשֵׂאת חֵן – לפי האמור אודות אסתר באסתר ב, טו: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ. • וּדְמוּת פָּנַיִךְ... יִדְמוּ לְיָרֵחַ יָקָר מָלֵא בֶן יוֹמוֹ – פני האהובה דומים לירח במילואו (באמצע החודש). הדימוי לירח לקוח משיר השירים ו, י: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה.... הביטוי ירח יקר לקוח מאיוב (לא, כו): אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ. ראב"ע מפרש ירח יקר כירח במילואו, באמצע החודש. • בָּרוּךְ הָאֵל שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת – לפי הברכה הנאמרת בראיית אילנות מלבלבים בימי ניסן, המובאת בבבלי (ברכות מג, ע"ב) "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". • וַיֹּאמֶר לִמְצוֹא חֵן – והוא ביקש ליהנות בהם בני אדם ולמצוא חן בעיניהם, או גם: ביקש למצוא, לגלות את חינם של הבריות. ביטוי זה הוא שיבוץ ממענהו של יעקב לעשו בבראשית לג, ח: וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. • הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ לָךְ בֵּית מְנוּחָה – אני מבקש להביאך אל בית שבו תמצאי מנוחה. לפי דברי נעמי לרות כלתה (במגילת רות ג, א) בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ. • תּוֹךְ נְוֵה שָׁלוֹם – בתוך מקום של יופי ושלום, לפי ישעיהו לב, יח: וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת. • בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה – בשקט ובביטחון, לפי דברי ה' בישעיהו ל, טו ...בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם... • כַּבֵּד אֲכַבְּדֵךְ מְאֹד – כדברי בלק ביד שליחיו אל בלעם בבמדבר כב, יז: כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה... • בְּמִנְחָה – במתנה. • הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן – הדמות המרכזית, כמרכזיותה של האבן הראשה המונחת בשיאה של צורת הקשת הבנויה, ושהכול משמיעים את שבחה, לפי זכריה ד, ז: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. • אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ – אם אינך יודעת, לפי שיר השירים א, ח: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. • עַל מָה וְעַל מַה דּוֹדַי לָךְ אֶתְּנָה – מדוע נתתי לך את אהבתי, לפי שיר השירים ז, יג: ...שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ. • רַבּוֹת בָּנוֹת אַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה – את עלית על בנות רבות, לפי משלי לא, כט רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה. • שֶׁקֶר הַיּוֹפִי וְהֶבֶל הַחֵן – מעלתך עליהן אינה (דווקא) ביופי ובחן, שכן: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל (משלי לא, ל). • בֹּאִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי – לפי שיר השירים ה, א בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כָלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי... • אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי – לפי שיר השירים ג, ד ...עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי. • וְלָקַחְתְּ מִיָּדִי... מָצָאתִי בְעֵינַיִךְ חֵן – אם מצאתי חן בעינייך, תקחי את ברכתי, לפי דברי יעקב לעשו בבראשית לג, י: אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. • תְּבֹרָךְ מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל – הכלה / כנסת ישראל ברוכה ותתברך יותר מכל הנשים / אומות העולם. לפי ברכתה של דבורה ליעל בשופטים ה, כד: תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. • הֵנָּה שָׂרָה וְרִבְקָה לֵאָה וְחַנָּה - אותן 'נשים באוהל' מזוהות באופן דרשני עם האמהות לפי בבלי, נזיר כג ע"ב: "'מנשים באהל תבורך' - מאן נשים שבאהל? שרה רבקה רחל ולאה. המשורר השמיט מהן את רחל, והוסיף אליהן – בלא מקור ידוע - גם את חנה, כנראה לצורך החריזה. • לִקְרָאתָהּ הַבָּנוֹת צְאֶינָה וּרְאֶינָה – המשורר קורא לבנות לצאת לקראת הכלה, לפי שיר השירים ג, יא: צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. • כְּלִיל תִּפְאֶרֶת לְרֹאשָׁהּ – כתר לראשה של הכלה, על פי הנאמר על משה בתפילת שחרית של שבת: כליל תפארת בראשו נתת, בעומדו לפניך על הר סיני. • לִוְיַת חֵן – משווה ומוסיף לחנה של הכלה, לפי משלי ד, ט: תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. • דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִגִּזְעוֹ מָשִׁיחַ בְּשִׁירָיו... יְשַׁבֵּחַ – במזמורי תהלים ששר דוד, שממנו יצא המשיח, נשבח אותך: • שִׁיר לַמַּעֲלוֹת שִׁיר לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר – אלו כותרות מזמורי תהלים. • לְדָוִד מִזְמוֹר – כאן רומז המשורר גם לשירו הוא, שכן שמו דוד. • דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן – המשורר מברך את עצמו ששירו ישא חן באוזני שומעיו, לפי קהלת י, יב: דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ.
|