• קוֹלִי לְצוּרִי - אשא קולי בשירה ובתפילה לפני האל, צוּרִי. • מְקֻדָּשׁ - קולו של המשורר, שייחד והקדיש את קולו לאל. • אֵל חַנּוּן אָיוֹם וְנוֹרָא - כינויים לאל, הנושאים את ההפכים: מצד אחד חנון ומרחם, ומצד שני איום ונורא. כפי שאנו אומרים בתפילה: האל הגדול, הגיבור והנורא, ואף כאן מתכוונים למשמעות של חסד מצד אחד (גדוּלה מקבילה למידת החסד) וגבורה מצד שני. • יֶעֱרַב מִנוֹפֶת וּדְבַשׁ - קולי יהיה ערב לפניו יותר מנופת צופים ודבש, כפי שנאמר בתהלים (יט, יא): וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים. • וּכְמוֹ קָרְבָּן בַּעֲזָרָה - תפילתי תתקבל לפניו כמו קרבן שהיו מקריבים בבית המקדש בעזרה. לאחר חורבן בית המקדש, החליפו התפילות את מקומם של הקרבנות, כפי שכתוב במשנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, פרק ז. • אֵל נִקְדָּשׁ - האל הקדוש, שהוא נישא ומרומם ובני האדם כביכול מקדישים אותו בתפילותיהם. • בְּרֹב פַּחַד וּבְרֹב מוֹרָא - מפני אימת קדושתו ורוממותו של האל. • יְקַבֵּל שִׁירִי הֶחָדָשׁ - יקבל את שירי, שאני שר לכבודו כעת, עפ"י תהילים קמד, ט: אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ, אָשִׁירָה לָּךְ. לפי רש"י, בכל מקום שכתוב שיר חדש מתכוונים לעתיד. גם כאן המשורר מבקש על הגאולה העתידה. • יַחֲזִיר לְיָשְׁנָהּ עֲטָרָה - היפוך מילים של הביטוי: להחזיר עטרה ליושנה, שמשמעותו גאולה ושיבה אל המקור, עת עם ישראל ישב לבטח בארצו ובית המקדש עמד על תילו. יש כאן גם משחק מילים בין ישן לחדש, בין השיר החדש לבין העטרה שחוזרת ליושנה. הביטוי עצמו נזכר במסכת יומא סט, ע"ב: דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה. • וַאֲזַי שִׁמְךָ יִתְקַדָּשׁ - בעת גילוי השכינה, והגאולה העתידה, יתקדש שמך בתוך: • עֵדָה הַטְּהוֹרָה - עם ישראל.
|