• אַהֲבַת הֲדַסָּה עַל לְבָבִי נִקְשְׁרָה - אהבת השכינה המכונה הדסה כמו קשורה על לבבי, ככתוב במשלי ו, כא: קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל גַּרְגְֹּרתֶיךָ. • וַאְנִי - עם ישראל. • בְּתוֹךְ גּוֹלָה פְּעָמַי צוֹלְלִים - שקוע במעמקי הגלות. • לוּ יֵשׁ רְשׁוּת לִי אֶעֱלֶה אֶתְחַבְּרָה - מי ייתן ותבוא שעת הגאולה, שעת רצון, שאז אוכל לעלות לארץ ישראל ולהידבק בשכינה. • שַׁחְרִית וְעַרְבִּית בַּת נְדִיבִים אֶזְכְּרָה - בוקר וערב אני זוכר את השכינה המכונה בת נדיבים כנאמר בשיר השירים ז, ב: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב. • לִבִּי וְרַעְיוֹנַי בְּחֵשֶׁק נִבְהֲלִים - לבי ומחשבותי סוערים והוגים באהבת השכינה. • בִּנְעִים זְמִירוֹת מִנְּדוּד אֶתְעוֹרְרָה - ע"י נועם הזמירות והניגונים אני משתחרר ומתעורר מתחושת הגלות והנדודים. המשורר משתמש כאן במושג "נעים זמירות" המתקשר לדוד המלך שמכונה "נעים זמירות ישראל", לכן אפשר לפרש שה"זמירות" הם גם מזמורי התהלים הנאמרים הן בתפילה והן בכל זמן. • וַאְנִי וְרַעְיָתִי בְּרִנָּה צוֹהֲלִים - ישראל והשכינה צוהלים ושמחים בעת ההתעוררות מהגלות משל הייתה חלום רע. • בִינוּ עֲדַת קֹדֶשׁ בְּשִׁירָה חֻבְּרָה - קריאה לקהל האנשים, לעם ישראל, להתבונן בשיר שחובר. • חָתָן וְהַכַּלָּה בְּחֻפָּה נִכְלְלִים - לכבוד החתן והכלה שעומדים כעת תחת החופה, ובהשאלה לכנסת ישראל, הרעיה השבה אל דודה. • זֶה יוֹם שְׂמָחוֹת לַאֲיֻמָּה יָקְרָה - המשורר מבקש מהנוכחים בשמחת החתונה להעמיד אותה על מימד רוחני אלגורי שמקביל לאיחוד של הקב"ה והשכינה. 'איומה' זהו כינוי לשכינה ע"פ הנאמר בשיר השירים, ו ,ד: נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • הִיא וְדוֹדָהּ - השכינה והקב"ה. • זַמֵּן שְׂרִידֵינוּ וְכָל הַנִּסְגְּלִים - המשורר מבקש מהקב"ה שיגאל את עם ישראל הנמצאים בגלות. נסגלים- מלשון עם סגולה (שמות, יט, ה). • מִכּוֹס יְשׁוּעוֹת - הכוונה כאן הן לכוס של שמחת החתונה והן לזו של הגאולה במשמעות אליגורית, ע"פ תהילים, קטז, יג: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. • אוֹצִיא לְכָל סוֹדִי וְאָשִׁיב שׁוֹאֲלִים - ע"פ המאמר בגמרא שכאשר נכנס יין יוצא סוד (נכנס יין יצא סוד - עירובין סה, ע"ב). היין של שמחת המצווה מביא את המשורר לגילוי סודות התורה וחשיבות לימוד התורה שהיא התרופה לגלות ולהבאת הגאולה. • שֵׁם טוֹב לְמַשְׂכִּילִים בְּדַעַת יָשְׁרָה - אלו הם לומדי התורה שבזכותה מתגברים על יצרם, ע"פ מאמר הגמרא (ברכות יז,ע"א): "אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם..". • תַּאְוַת לְבָבָם לַעֲשׂוֹת טוֹב גָּבְרָה - אחרי שכבר הכניעוה את היצר כל תאוות ליבם ורצונם פונה אל הטוב. • יַעְלוּ לְגַן עֵדֶן וְחַיִּים נוֹחֲלִים - והם נוחלים חיי נצח, חיים של אמת. • אַהְבַת יְחִידָתִי לְטוּב אֵל נָהֲרָה - יחידתי זו נפשי, השואפת לטובו של האל וחפצה באורו. • שָׁלוֹם כְּנָהָר לַעֲדָתִי יִנְהֲרָה - הגאולה תהיה כנהר שוטף וזורם, ע"פ הנאמר בישעיהו סו,יב: כִּי כֹה אָמַר יְיָ הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף. המשורר עושה פה שימוש יפה בלשון נופל על לשון כאשר המלה נהרה יכולה להתפרש גם כאור. • זָקֵן וְגַם בָּחוּר וְכָל הָעוֹלְלִים - מוטיב חוזר בשירת שבזי המסיים את שירתו בפניה אל הקהילה.
|