השיר נכתב בשנת 1948 במהלך מלחמת העצמאות לזכר החיילים שנפלו במהלך הקרבות. ובוצע על ידי הצ'יזבטרון שהיתה להקת הבידור של של הפלמ"ח. השיר אינו מפאר את הניצחון במלחמה, אלא מדגיש את הכאב על אובדן החברים, ואת הרעות שביניהם. רבים מחברי הפלמ"ח היו חברים מילדות; למדו באותו בית הספר והיו חברים באותה תנועת הנוער. הקשר ביניהם התחזק בזמן המלחמה, קשר של "אהבה מקודשת בדם". רעות זו העמיקה את הכאב על האובדן. חיים גורי, חבר הפלמ"ח ומחבר השיר, אמר על רעות זו "והיא שעמדה לחברינו ולנו: שאין נוטשים פצוע בשדה; שכולם שווים בפני הסבל והשמחה; שמחלקה היא יותר מיחידה קרבית - היא קשר הרעים; שהיא אהבת דוד ויונתן; שהיא חשובה לא פחות מן הנשק, התחמושת ותוכנית המלחמה". ; השיר נתפס כמאפיין את הנוער הישראלי, ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר מאז ועד היום. בשנת ה-50 למדינה, בשנת 1998, במסגרת בחירת השירים המייצגים את תולדות המדינה, נבחר שיר זה במקום השני בדירוג. שיר זה היה אהוב במיוחד על יצחק רבין, ובהזדמנויות למיניהן, כשהתבקש לציין את השיר האהוב עליו, או כאשר רצו להשמיע לו שיר אהוב, נבחר תמיד השיר הזה. יצחק רבין הסביר פעם, בריאיון לטלוויזיה, מדוע השיר הזה אהוב עליו כל כך. הוא סיפר כי לאחר כל מה שעבר בחייו, הוא מבין שמה שאיפשר למדינת ישראל לקום ולשרוד היא אותה הרעות, החברות האמיתית המיוחדת שהייתה תמיד בין האנשים. אותה הרעות המבטיחה לך שאף פעם לא תישאר לבד, ובעת צרה תמיד יתגייסו לעזור לך; אותה הרעות הגורמת לחברים להבין זה את זה בלי מילים... ; מתוך החוברת "60 שרים, ישראל חוגגת 60 שנה" בהוצאת משרד החינוך. ; בשנת 1971 הקדישה להקת הנח"ל את תוכניתה ה23 "הפלמחניק מחפש את המחר" לשירי הפלמ"ח וביניהם גם שיר הרעות. בביצוע המחודש, הפעם עם גיטרה ולא אקורדיון, שונו חלק מן המילים בשיר.למשל, במקום "יפי הבלורית והתואר" הושר "יפי הבלורית והטוהר" ובמקום "את נותרת בהירה ודולקת", הושר "את נותרת אדירה ודולקת". המחבר חיים גורי לא היה מרוצה מן השינוי במילים, כפי שהתבטא בערב שנערך לכבודו בספריה הלאומית ב29.2.16.
|