אהבתה של תרזה דימון

تسجيل تجاري

מתוך אלבום:

القيمين:

تشغيل الأغاني بشكل متسلسل

01.

ולא היה בינינו אלא זוהר

3:10
02.

אני הלכתי אז

4:02
04.

אהבתה של תרזה דימון

2:21
06.

כאשר מסתבר לי פתאום

4:19
07.

האמנם

3:09
08.

סליחות

3:26
10.

לילה

3:03
12.

הלא ידענו להקיץ ביחד

3:41
14.

ההר הירוק

1:50
16.

משירי ארץ אהבתי

2:43

تشغيل الأغاني بشكل متسلسل

	מֵחַלּוֹנִי וְגַם מֵחַלּוֹנְךָ אוֹתוֹ הַגַּן נִשְׁקָף, אוֹתוֹ הַנּוֹף, וְיוֹם תָּמִים מֻתָּר לִי לֶאֱהֹב אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִטְּפָה עֵינְךָ. מוּל חַלּוֹנְךָ וְגַם מוּל חַלּוֹנִי בַּלַּיְלָה שָּׁר אוֹתוֹ זָמִיר עַצְמוֹ, וְעֵת יַרְטִיט לִבְּךָ בַּחֲלוֹמוֹ אֵעוֹר וְאַאֲזִין לוֹ גַּם אֲנִי. הָאורֶן הַזָּקֵן, שֶׁבּוֹ כָּל מַחַט אֶת מַבָּטְךָ נוֹשֵׂאת כְּטַל טָהוֹר, עִם בֹּקֶר יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה - דְּבָרִים רַבִּים מְאד אָהַבְנוּ יַחַד, אַךְ לֹא זָרַח בְּאֶשְׁנַבְּךָ הָאוֹר עֵת בְּדִידוּתִי נָגְעָה בִּבְדִידוּתְךָ.

	"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג והלחינה נורית הירש. השיר בוצע לראשונה על ידי הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970). "אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים; גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר. גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה. כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן.

عنوان	אהבתה של תרזה דימון
المؤدي	חכמון, ליביה
من	אביב אחד למעני
شركة التسجيل	תל אביב : נענע
تاريخ الإنتاج	2007
القائمون على العمل	הירש, נורית 1942- (מלחין) חכמון, ליביה (מבצע) גולדברג, לאה 1911-1970 (מחבר) טוראל, אלונה 1944-2019 (מעבד מוזיקלי)
الفني	Songs, Hebrew
لغة	heb
المدة الزمنية	00:02:21
ملاحظات	רשומה זו נוצרה אוטומטית על סמך מאגר הנתונים של אקום, אם אתם מזהים טעות במידע או בקישור לשיר אנא עדכנו אותנו.
رقم الرف	CD/06805
رقم النظام	990036954040205171

عنوان

المؤدي

من

شركة التسجيل

تاريخ الإنتاج

القائمون على العمل

الفني

لغة

المدة الزمنية

ملاحظات

رقم الرف

رقم النظام

תנאי השימוש:

حظر النسخ

قد يُحظر نسخ المادة واستخدامها للنشر، التوزيع، الأداء العلنيّ، البثّ، إتاحة المادة للجمهور على الإنترنت أو بوسائل أخرى، إنتاج عمل مشتقّ من المادة (على سبيل المثال، ترجمة العمل وتعديله أو معالجته)، بصيغة إلكترونية أو آلية، من دون الحصول على إذن مسبق من مالك حقوق التأليف والنشر ومن مالكي المجموعة.

لاستيضاح إمكانية استخدام المادة، يرجى ملء استمارة الاستفسار عن حقوق التأليف والنشر

معلومات إضافية:

تمّ تسليم المادة إلى المكتبة الوطنية وفقًا لقانون الكتب (الالتزام بتقديم التفاصيل وتحديدها) من سنة 2000، وقد تكون المادة خاضعة لحقوق التأليف والنشر.

إذا كنت تعتقد/ين أنّه قد وقع خطأ في المعطيات الواردة أعلاهُ، أو أنّك تعتقد/ين أنّ هناك انتهاكًا لحقوق التأليف والنشر بشأن هذه المادة، فيرجى التوجُّه إلينا من خلال الاستمارة التالية.

MARC RECORDS

عن

"אהבתה של תרזה דימון" הוא שיר שכתבה לאה גולדברג והלחינה נורית הירש. השיר בוצע לראשונה על ידי הזמרת אילנית בפסטיבל הזמר של שנת תש"ל (1970).
"אהבתה של תרזה די-מון" היה השם שנתנה גולדברג למחזור שירים שלם, ובו 12 שירים, שרובם פורסמו בשנת 1952. השירים לא היו "סתם" שירים

גולדברג הגבילה את עצמה לסוגת הסונֶטה, וכל 12 השירים בנויים במבנה זה. לכולם 14 שורות, שני בתים של ארבע שורות ושני בתים של שלוש שורות, ואת כולם חרזה גולדברג ביד אמן במשקל פנטמטר יאמבי, המשקל המוכר ממחזותיו של שייקספיר.
גולדברג סיפרה שתרזה די-מון (Du-Mont, בצרפתית: מן ההר) הייתה אצילה צרפתיה שחיה בסוף המאה ה-16 סמוך לעיר אביניון שבצרפת. כשדימון הייתה כבת 40 (גילה של גולדברג בעת פרסום השירים), התאהבה בצעיר איטלקי שהגיע לביתה לחנך את ילדיה, וכתבה לו כמה עשרות שירים (שנשמרו במגירה). כשהגיעה שעתו של האיטלקי הכובש לעזוב, שרפה תרזה די-מון את כל השירים הללו, והיא בעצמה הצטרפה למנזר. "זכר שיריה נשאר רק כאגדה בפני בני דורה", כתבה גולדברג בתוספת לשירים. על פי גולדברג, היא כתבה את השירים כמחווה לאותה אצילה נשכחת ולרגשותיה.
כשנחשפו יומניה של גולדברג, התגלה שתרזה די-מון לא הייתה ולא נבראה. גולדברג בדתה מליבה את הסיפור. את ההשראה לשירים קיבלה לאה גולדברג ממי שהיה ככל הנראה מושא אהבתה באותה תקופה שבה הם פורסמו: מורה לצרפתית מחיפה בשם ז'אק אדו. את אדו פגשה גולדברג לראשונה ב-1951, אז הגיעה לריאיון בתחנת הרדיו בשפה הצרפתית שבה עבד אדו. משם התפתח הקשר ביניהם, והם נהגו לשוחח על ספרים ולעיתים לטייל יחד. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, עד שבקיץ 1954 החליט אדו לעזוב את ישראל ולחזור ללוזאן.