דרומה מאשקלון

"'מדינת ישראל נגמרת בקו אשקלון קריית גת. דרומה מאשקלון נמתחת לה מדינה אחרת, ספוגת אבק מדברי, אקלים יבש ואנשים קפוצי פנים אך מאירי עיניים. בפעם הראשונה שנסענו דרומה מישראל עצרנו באשקלון, עיר הגבול. ילדים שיחקו על שפת הים בכדור עם כלב, וכל מי שעצרנו ברחוב כדי להתעדכן בכיוון הנסיעה שלנו, טרח להסביר לנו באריכות איך כדאי ולמה כדאי לנסוע כך ולא אחרת, כאילו כל תכלית חייו תלויה בהסבר הזה שלו. - תראה איזה אנשים נחמדים - אמרתי לאורי.' (מתוך הספר) ; בפרקים קצרצרים, מציירת נעמה ארז תמונות מקום מוכָּרות וזרות כאחד. מקום ההתרחשות הוא יישוב מדברי נידח למדי - מה שמקובל לכנות "פריפריה" - יישוב בעל היגיון וחוקים משלו. ואלה מבוססים על היררכיות ועל אינטימיות, על כוחנות ועל נדיבות, ועל אבסורד שמכתיבים הבידוד, ההזנחה והריחוק מהמרכז. השרטוטים החדים, העדינים, מעלים חיוך וגם מעוררים כעס ותחושה של חוסר אונים. ועולה התהייה, האומנם מה שהיה הוא שיהיה? תהייה המעוררת עניין מיוחד לאור קווי השבר (או החיבור) הנמתחים ומתחדדים היום בין מרכז לפריפריה"-- מן האתר של הוצאת סטימצקי.