אם הייתי כותב לך ספר על אהבה הייתי מציר אותו כך

"אהבתי, אני חושף את המסע שלנו. את נבוכה, ומתגברת על זה למעני. אני חושב על איך הויתורים הקטנים, ההתאמות של רצונות האחד לשאיפות השני, הם החוטים הדקים הרוקמים את את היום יום שלנו. זוכרת איך שאלת 'מה היה קורה אם לא היית פוגש אותי?' אני אמרתי שכבר השלמתי עם העובדה שאולי לא תהיה לי זוגיות, ואת החלטת: 'אין מצב שהבחור הזה לא יגדל ילדים'. חיוך נגע בדמעה, אופק פגש בסמטא ודבר חדש נרקם. המיתולוגיה הקטנה שלנו היא של אדם שעולמו חרב עקב פרידה, ובחורה שנקשה על דלתו הושיטה לו יד. הגענו בשלים לקשר שנולד בלילה מסתורי בשכונת נחלאות בירושלים. הכל קרה מהר, כמעט מהר מדי. המשורר שבי השתתק נוכח הלם הזוגיות. פתאום צרך היה לנתח יותר מדי נתונים, והמוזה ברחה. למזלי, היא חזרה. הניחה בידי עפרון וביקשה: 'צייר'. קשת הרגעים שלנו תורגם לציורים פואטיים וכעת הם נחלת הכלל. אין מה להסתיר, אהובתי, כי כולם מבקשים לפתור את הבדידות ולטפס אל פסגת האהבה. הספר הזה מוקדש לך, שפגשת אותי בשבילי הבדידות והפכת אותם למסע של אהבה." -- כריכה אחורית.