אתיקה של זיכרון

מנמוזינה היא אלת הזיכרון היוונית, אמן של תשע המוזות ופטרוניתן של האמנויות והמדעים, ביניהם הספרות וההיסטוריה. מנמוזינה היא קולו של העבר, של הקיים ושל העתיד להיות. ספר זה עוסק בזיכרון השואה המוצף בכתיבתם של סופרים וסופרות בני הדור השני, זיכרון שנשמע בו קולה של מנמוזינה. אף שבכתיבתם מעידים הכותבים בני הדור השני על השאול - היא ולא אורפאוס נשמעת בקולם. הספר 'אתיקה של זיכרון' עוקב אחרי בחירתה של סיפורת הדור השני לייצג את זיכרון השואה בדמויות נשיות ואת הזיכרון כשפה נשית. בחירה זו מכוננת את זיכרון כבנוי מחומרים נשיים, חומרים של דאגה וחמלה, דאגה להשלכותיו על ההווה וחמלה על העתיד שזיכרון זה מעצב ועל היחס שהוא מכונן אל האחר. טלילה קוש זוהר מתארת את פעולתו של הקול הנשי בסיפורת הדור השני לכינון זיכרון שואה חלופי, כביטוי של הסופרים והסופרות לצורך דחוף באתיקה של זיכרון אחר. היא מציעה לקרוא את השמעת הזיכרון בקול הנשי כהצעה ספרותית להמרת שפת הכוח של הזיכרון הלאומי הסלקטיבי - נרטיב של גבורה וקורבן - בשפת זיכרון שהיא מכנה "זיכרון של חלב אם": שפה של חיים שבוחרת לכתוב בחמלה, בהקרבה, בסבל ובזהירות.